פרשנות מצטטת על במדבר כח:יז

ברוך פרי בטנך. הקדים כאן בברכות ברכת הגוף לברכת המזון, שאמר אחריו ברוך טנאך, אבל בקללות הקדים טנאך ואחר כך פרי בטנך, ללמדך שיענש תחלה בממונו ואם יחזור בו מוטב ואם לאו יענש בגופו. וכן אמרו במדרש אין בעל הרחמים נפרע מן הנפשות תחלה.

"ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש...". קצת קשה: למה אין כאן תיבת "זה" כמו למעלה (כח, יז ו־כט, ז). ואולי עוד יותר קשה משום הערתו של "אור החיים" הק' למעלה (כח, יז) ששם בא "הזה" למעט סוכות ממצה - על פי תורת כהנים (כג, ו). (פ' פינחס תשנ"ג) וראה "אזנים לתורה" שכתב: בפרשת אמר (כג, לד) נאמר: "בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה", המראה, שלחלק ידוע מחג הסוכות (הישיבה בסוכה, ד' המינים ושאר המצוות האמורות בו) יש שייכות ל"מקראי קודש" של "החדש השביעי הזה", לראש השנה ויום הכפורים, שהיוצא חייב בימי הדין, מפני שעוונותיו רבו על זכויותיו, יש לו תקנה לקיים את המצוות המרובות שבימי הסוכות ולהכריע את הכף לזכות. וזהו הסוד של "גמר חתימה"... ולפיכך נמנו שם כל מצוות החג הנהדר הזה. אבל כאן הדברים אמורים במוספי ימי הסוכות, היינו אודות "הצד השני" של החג, שהוא בין־לאומי; והיינו שבני ישראל, המכירים את רבון העולמים והשגחתו על כל יושבי תבל, ויודעים שבסוכות נידונים על המים, נצטוו להקריב בעד כל האומות שאינם מכירים את בורא עולם או שאינם יודעים שעל המים דנים בשמים בחג הסוכות - קרבן לה': שבעים פרים בעד שבעים אומות. ומנקודת מבט זו אין לחג זה שום שייכות לראש השנה ויום כיפור (ולפיכך לא נזכר כאן מצוות סוכה וד' מינים)... ולפיכך לא נאמר בו "הזה" (זה שכבר מדובר עליו בראש השנה ויום כיפור)... אלא סתם "לחדש השביעי". ע"כ.

(פ' פינחס תשנ"ד - לפני שלום זכר של בנם של מיכאל וחגית שי') באשר לאי־איזכורה של מצוות סוכה כתב בעל "משך חכמה": לא כתב כאן "בסוכות תשבו" כמו שכתב "מצות יאכל" (כח, יז) בפסח, ובראש השנה "יום תרועה יהיה לכם" (בפרקנו, פסוק א), משום דבחג היו צריכים כולם להיראות לפני ה' בשילה או בבית עולמים. וכי יעלו כולם, אז פטורים מדין הולכי דרכים, ומשום מצטער, ופטורים מסוכה, לכן לא הזכיר זה. ע"כ. וראה "אזנים לתורה" (לפסוק יב). לדבריו, שני צדדים יש בחג הסוכות: הצד האחד - היותו גמר החתימה של הימים הנוראים הקודמים לו. לצד זה מוקדשות מצוות כמו ישיבה בסוכה וארבעת המינים. היוצא חייב בימי הדין, מפני שעוונותיו רבו על זכויותיו, יש לו תקנה לקיים את המצוות המרובות שבימי המצוות ולהכריע את הכף לזכות. צד זה מודגש בפרשיית המועדות שבפרשת אמור (ויקרא כג). כאן, לעומת זאת, מודגש הצד השני - הצד הבין־לאומי - בו מצווים בני ישראל להקריב בעד כל האומות. מנקודת מבט זו אין לחג סוכות שום שייכות לראש השנה ויום כיפור ואין ענין להזכיר מצוות כמו סוכה וארבעת המינים.