פרשנות מצטטת על במדבר כח:יט

וידבר כו' דבר כו' מועדי ה' כו'. הנה אומרו אלה מועדי הוא מיותר. ואם הוא לומר שאשר תקראו ב"ד הם מועדי מלת אלה מיותרת. ועוד כי מועדיכם הל"ל ולא מועדי. ועוד אחרי אומר מועדי ה' אשר תקראו אותם הם המועדים הנקראים ומתקדשים על פי ב"ד למה מביא ששת ימים וכו' שהוא השבת שאינו ע"י ב"ד. ועוד נשית לב אל כפל אומרו אח"כ אלה מועדי ה' כו' אחר שכבר נאמר למעלה. אך לזה נשית לב ג"כ אל כפל אומרו דבר ואמרת. אך יאמר דבר אל בני ישראל ענין אחד ואמרת אליהם ענין שני. הא' הוא מועדי ה' שהם מאליהם בלי קריאת אותם הב"ד הם מועדים. שנית אשר תקראו אותם מקראי קדש שהוא ע"י קביעות חדשים ע"פ ב"ד. וזה יורה הטעם מפסיק שבמועדי ה'. ופי' ואמר אלה הם מועדי שאמרתי מועדי ה' מאליהם. הוא שבתות ה' שהוא ששת ימים כו' וביום השביעי שבת כו'. ועל השנית שאמרתי אשר תקראו אותם. הנני מפרש. ופירשו אמר אלה מועדי ה' מקרא קדש אשר תקראו כו' שאמרתי למעלה. שהם בחדש הראשון שהם כל המועדים שמזכיר על הסדר. עוד יתכן בשום לב אל הקר' השבת וכל הי"ט מקראי קדש. והוא ית' נותן טעם על שביתה ממלאכה על היותם מקראי קדש באומרו שבת שבתון מקרא קדש כל מלאכה לא תעשו. וכן הוא אומר ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו. וא"כ נשים לב. (א) אל היות השבת אסור גם במלאכת אוכל נפש מה שאין כן בי"ט. (ב) ראוי לשום לב אל ארז"ל (ר"ה דף כ"ד) אשר תקראו אותם אתם כתיב שהכל תלוי בב"ד שלמטה ביום שהם קובעים מסכימים למעלה כי היתכן יפלא מה' דבר ויתלה בבני אדם. (ג) למה כלל שבת בכלל המועדים באומר ששת ימים תעשה כו'. ואלו לא נאמר במקומו כמה פעמים החרשנו. אך כבר נאמרה שביתת שבת בפ' יתרו ובפ' כי תשא ובפרשת ויקהל מלבד האמור פ' בשלח ולמה נאמר גם פה: (ד) באומר אלה מועדי ה' כו' כי מלת במועדם מיותרת כי מי לא ידע כי במועדם קראו אותם. (ה) מהו פירוש אומרו מקראי קדש. אם הוא על שב"ד קוראים אותו קדש. היה די יאמר אשר תקראו אותם קדש מאי מקרא קדש. (ו) מה שהערנו למעלה שאומר אלה הם כו' מיותר. (ז) למה חוזר לומר אחר השבת אלה מועדי ה'. (ח) למה אינו מזכיר קרבן שבת כמו במועדים. (ט) למה אינו אומר וידבר ה' וכו' במועד הפסח כמו בשאר מועדים. (י) למה אינו מפרש האשה לה' בפסח כבשאר מועדים. (יא) למה מונה בכלל המועדים יום ארבעה עשר באומרו בחדש הראשון בארבעה עשר וכו' פסח לה'. והלא אינו ממקראי קדש אשר ייעד להזכיר. (יד) אומרו ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות וכו' כי אחר שכוונת הענין להזכיר הימים מקראי קדש הנקראים ואסורים במלאכה למה יכלול ענין אכילת מצות שבעה ימים כי אין מקום פה רק להזכיר שביתת המלאכה. כי צווי אכילת מצה כבר נאמר במקומו ומהראוי היה לבלתי הזכיר פה רק מקרא שכתוב אחריו ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבודה לא תעשו. (יג) אומרו והקרבתם אשה וכו'. אחר שלפי הנראה אין כונת הענין פה רק על ימי השביתה ממלאכה למה מביא האשה שהוא דבר נכלל בשבעת הימים ולא הניחו לפרשת פנחס. (יד)למה בפסח ועצרת אינו אומר שבתון כבשאר. וביום הכפורים אומר שבת שבתון. (טו) למה לא נאמר בעצם היום בפסח כמו בעצרת ובי"כ:

פסולה. והוא שהתליעה ברובה. וילפינן לה לקמן סוף פרקין מדכתיב (במדבר כ״ח:י״ט-כ׳) תמימים יהיו לכם ומנחתם. תמימים יהיו לכם ונסכיהם. שיהיו גם כן המנחות והנסכים תמימים:

ביום השבת ששה כבשים. לא ידעתי למה שהרי אמרה תורה שני כבשים (מדבר כח) וביום השבת משמע שבת בראשית ומשמע יום טוב ואומר אני שבת זו אינה שבת בראשית אלא י"ט שטעון שבעה כבשים ושני אילים ובא ולימדך שאין מעכבין זה את זה ואם לא מצא שבעה יביא ששה ואם לא מצא שני אילים יביא אחד כמו שדרשו חכמים לענין ראש חדש:

והקרבתם אשה וגו'. הֵם הַמּוּסָפִין הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס, וְלָמָּה נֶאֶמְרוּ כָאן? לוֹמַר שֶׁאֵין הַמּוּסָפִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה: