פרשנות מצטטת על במדבר כח:כד

לבונתה והקטיר אף הלבונה בהקטרה דסד"א דהקטרה אינה אלא לקומץ בלבד אבל לבונה שאינה בכלל הקמיצה דפירוש על כל לבונתה לבד כל לבונתה כדפרש"י דומיא דעל עולת התמיד דכתיבא במוספי המועדים שבפרשת פנחס שפירושה מלבד עולת התמיד כדפרש"י קמ"ל לבונתה והקטיר סמך ההקטרה ללבונה ללמד שאף על פי שאינה בכלל הקמיצה היא בהקטרה:

על פני. כל זמן שאני קיים (רש"י), והרא"ש טען ע"ז שאין זה דבר נאות בחקו ית', שנראה ח"ו כמשים תנאי בנצחיותו; וא"ת בר מני, נראה שפי' מלת על כמו על כל לבונתה (ויקרא ב') שפי' לבד כל הלבונה, וכן על עולת התמיד שבמוספין (במדבר כ"ח), ופי' מלת פני, כבוד ה' ב"ה בעצמו, כמו ויוציאך בפניו (דברים ד'), וכמו העם המכעיסים אותי על פני (ישעי' ס"ה) המורה על מציאותו הנמצא בכ"מ, וכמו פניך הולכים בקרב (ש"ב י"ז) דתרגומו ואת תהי אזיל, ונקטו בפניהם (יחזקאל ו') שפירש"י יתקוטטו על עצמם, וטעם על פני, לבד עצמות שלי. ול"נ מלת על טעמו כמו סבה הגורמת, כמו על הברכה אשר ברכו אביו, אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, ושם פני ענין חשיבות כמו פני הדור, כי שם פנים הונח על היותר חשוב, ומזה לחם הפנים (רשב"ם שמות כ"ה), והרעב הי' על פני כל הארץ פירש"י העשירים, ומזה ויתיצבו פנות כל העם, גשו הלם פנות העם, ממנו פנה (זכרי' י') ותרגומו ממנו רישי' דעמא; כי כוונת ע"א היתה, להיותו ית' נעלה ומרומם לבלי תכלית, חשבו שאין מהראוי לקטן במעלתו כאדם לערוך עבודתו אליו ית' בלתי אמצעי ביניהם, והעובד אותו בלתי אמצעי הוא הממרה בו (ע' דרוש התשיעי להר"ן), ולזה שחרו בככבים וגלגלים להיותם פועלים ומשפיעים בעולם השפל, עד שנתייחד לאומה פלוני ככב פ', וכמ"ש פן תשא עיניך השמימה אשר חלק ה' א' לכל העמים, והיו חושבים שבעבדם את אלה ישיגו שפע והצלחה, לא מפני שהיו כופרים במציאותו ית', כי היו מודים בעלת העלות ושהכל נמשך ממנו, אבל מצד גודל ערכו ית' וקוטן פחת ערך בני אדם מהראוי לבחור באמצעיים כמו אלה, הנה לשלול מדעה משובשת כזו, אמרה תורה לא יהי' לך אלהי' אחרים מסבת גודל ערכי, והיינו על פני (מיינער ערהאבענהייט וועגען). ומצאתי בספר היראים לרא"מ סי' ל"א שכ' ולפי פשוטו נראה לי לפי שנאמר אנכי ה"א למדנו שימליך הקב"ה עליו, אבל שלא לשתף דבר אחר עמו לא ילמדנו, לכן כתיב לא יהי' לך אלהי' אחרים על פני, שלא לשתף דבר אחר עמי, ע"כ. והוא כדברינו. עמ"ש בואתחנן אשר חלק אותם לכל העמים:

האופן השני ע"פ הגמרא (כתובות סו) מלח ממון חסר ואמרי לה חסד זהו הקרי והכתיב בפסוק כי חסר יבואנו ז"ש כפל עשר תעשר וכההוא ינוקא (בתענית) שא"ל ר"י לההוא ינוקא פסוק לי פסוקיך א"ל עשר תעשר א"ל ליפרוש לי מר א"ל עשר בשביל שתתעשר והכתיב (דברים ו) לא תנסו את י"י א"ל ר' הושעי' חוץ מזו (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר. הקדמונים הליצו פסוק (בראשי' יג) אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה שאברהם איש חסד אוחז תמיד במעשה הצדקה (תהלים. מח) צדק מלאה ימינך כי מעשר שהוא נותן שׂ' בשמאל עשר אזי זוכה להיות לו שׁ' בימין שהוא רמז לעשירות שהשין בימין ז"ש אברהם ללוט שהוא מסיטרא דנחש ארור מן אינון מלטטיא הפרד נא מעלי אם יתן לי הקב"ה עושר שיהיה אצלי עושר אזי ואשמאילה (בראשית יד) ויתן לו מעשר מכל כי לעולם ירדה שכינה למטה מעשר (שם יב) ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהיה לו עושר והש' היתה אצלו בימין (תהלים קיח) י"י רוממה ולא גבר עליו לוט לשמוע לו רק ואשמאילה שנתן מעש' ואם אשמאיל' כתות.. אאשתתן מעשר כדת וכדין אזי בלי ספק ואימינה מזה יגרום לי להיות עושר יותר מזה עד שי"י (בראשית כד) בירך את אברהם בכל ז"ש ר' יוחנן עשר בשביל שתתעשר והוא הקרי והכתיב עשר ר"ל מלח ממון חסר שתתן ותחסר בענין מעשר בזה יהיה מלח ממון חסד בד' בשביל שתתעשר שתזכה להיות חוט של חסד עליך ותהיה איש חסד כי העני הוא מסיטרא דדינא והעושר הוא מסטרא דחסד ז"ש ולא ידע כי חסר יבואנו לידי חסד כי כמו שהעני משפיע למטה כן מד"הר משפעת למעלה ובשעה שהעושר שהוא מדת החסד נותן לעני שהוא מד"הד אז גם למעלה מדת החסד משפעת למד"הד ז"ש ונתן לך רחמים ורחמך כדאיתא בגמרא (יבמות סג) המלוה לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיה נח) אז תקרא וי"י יענה ר"ל כשם שהעשיר נותן לעני כן למעלה מד"הד מקבלת ממדת הרחמים ז"ש וי"י יענה שהוא וב"ד עונים אותו. דורשי רשומו' אומרים (במדב' כח) מ"ל"ב"ד עולת התמיד מ"לוה ל"עני ב"שעת ד"חקו מכפרת כקרבן תמיד לכן ע"שר ת"עשר ר"ת ע"ולת ת"מיד וזה דעת ריב"ז בהשותפין מה חטאת מכפרת אף צדקה תרומה מעשר מכפרת עליהם: