עִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃
ברטנורא
שתי מדות. עשרון עשרון וחצי עשרון. שתי מדות של עשרון היו, אחת מודדים אותה גדושה, שהיתה קטנה ולא היתה מחזקת כשהיא גדושה אלא עשרון, כשעור חברתה כשהיא מחוקה. דר׳ מאיר גמר מקרא דכתיב (במדבר כ״ח:כ״ט) עשרון עשרון לכבש האחד, דשתי עשרונות היו שם ואי שתיהן שוות הויא להו מדה אחת. אלא אחת מחוקה ואחת גדושה. גדושה שבה היה מודד לכל המנחות, מחוקה שבה היה מודד לחביתי כהן גדול, וחכמים אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד דכתיב (שם כ״ט) ועשרון אחד לכבש האחד, ואותו עשרון מחוק היה, ובו היו מודדים לכל המנחות. והלכה כחכמים:
רמב"ן
שמור את חדש האביב מצות הרגלים מבוארת כי כבר הזכירה (ויקרא כג במדבר כח כט) והנה בתורת כהנים הזכיר בה ענין הקרבנות והקרבתם אשה לה' וכאן לא יזכירם כלל אבל יזהיר את ישראל לעלות בהם אל המקום אשר יבחר ולשמוח לפניו כי כאשר צוה שיביא מעשר שני לפני ה' וכן הבכור ויאכלם שם במקום אשר יבחר ה' הוסיף לבאר כי עוד חייבין שיבואו כלם לפני השם ויחגו לפניו בשלשה רגלים ולשמוח בשלמים שיקריבו לפניו ולא הזכיר זמני חג המצות והסוכות באי זה יום יהיה אך הזכיר חדשיהם דרך קצרה שכבר הזכיר הכל שם:
גור אריה
או שתעשו האשה חובה במועדיכם. פירוש, אין רצה לומר "ועשיתם אשה עולה או זבח", והעולה או זבח תעשו בנדר או בנדבה, או במועדיכם תעשו עולה או זבח, דלא מצאנו זבח במועדיכם חובת היום, דאי שלמי שמחה או חגיגה, אין זה נקרא "במועדיכם", דמשמע חובת היום, שלא היו שלמים של ציבור – רק שתי כבשי עצרת היו שלמי צבור (ויקרא כג, יט), ולא שייך בזה "במועדיכם" לשון רבים. גם לא היה להם המנחה והנסכים הכתובים כאן. אלא על כרחך "במועדיכם" מחובר אל "ועשיתם אשה", כאילו אמר או תעשו אשה במועדיכם, והוא קרבן עולה. ומה שאמר 'חובה במועדיכם', ליתן הפרש בין "מועדיכם" ובין "נדר ונדבה". ומפני שהוקשה לו, והיכן משמע בלשון "או במועדיכם" שרצה לומר קרבן חובה, על זה אמר 'שחייבתי אתכם וכו", רצה לומר שחייב הכתוב במקום אחר (להלן פרקים כח, כט):