וַיֵּרְד֤וּ אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַאֲבֹתֵֽינוּ׃
שפתי כהן
הבאים מצרימה. לומר שכל נשמות השבטים באו למצרים לסבול עול הגלות ולהקל מעליהם, כי ישראל משולים לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע מה הגפן העצים מעמידים אותה כן ישראל הם עומדים בזכות המתים שמגינים עליהם ונושאים. עמהם בעול ולזה אמר הכתוב וירעו לנו מצרים ולאבותינו (במדבר כ') שהיו עמהם בעול:
מדרש בחדוש
יש לשאול מאחר שוירעו אותנו המצרי' ושאר הפסוקי' שהולך ודורש הם כתובי' בתורה מה צורך להביא להם ראיה מפסוק אחר הכתוב גם כן בתורה בלי תוספת דרש דמאי אולמיה דזה מזה.
אמנם נראה לומר שלהיות הפסוקים האלו כתובים במשנה תורה פן יאמר איש שמשה מפי עצמו אמרם. ואינם אלא כמי שרוצה להודות למי שעשה לו חסד שאו' יותר ממה שעשה. על כן הביא ראיה על כל פרט מפרטיו מפסוקי' הכתובי' בענין יציאת מצרים במשנה תורה לומר שהוא בדוקא. וכל עצמו של משנה תורה אינו אלא להוסיף מה שחסר בשאר הספרים כמו שאמרו בענין המצות שכל מצוה שנשנת שם הוא להוסיף בה איזה דבר. ונבא אל הביאור.
עתה מתחיל המגיד להודיע לנו כל הרעות שעשו לנו המצרים בגוף ובנפש. למען לא יפלא לשום אדם למה זה השי"ת הכה אותם בכל המכות אשר יזכיר. ומעתה ראוי לדקדק למה אמר הכתוב וירעו אותנו ולא אמר וירעו לנו כמו שאמר וירעו לנו ולאבותינו.
אך כיוון לומר שעשו אותנו רעים לשמים. וזה במה שבטלו אותנו מלימוד התורה ומעשיית המצות כמו שאמרו במדרש בתתם טעם מפני מה הביא הקב"ה עליהם המכות ההם יותר מאחרות. ואמרו שלא הרעו לנו המצריים מפני שהוזקו בגופם או בממונם בשבילנו. אלא להיות שהוא ית' קדוש ומשרתיו קדושים. וכל המקדש עצמו משרה שכינתו בתוכו. וכל המטמא מתרחק ממנו על כן השר שבמרום הממונה עליהם שם בלבם לעשות מעשים לטמאנו. והוא כאילו אמרו אם לא יהיו ישראל גם הם קדושים יגעל בהם. ובקשו להסיר מהם הדברים שעל ידם הם מתקדשים כדי שיכנעו תחת רשותם. ותחלה בטלום מלימוד תורה. כי יעקב קבע מדרש בגשן כמו שאמרו על פסוק ואת יהודה שלח לפניו גושנה והם עמדו וגזרו על זה. וזהו שאמרו חכמים שבעצתם הסכימו לדונם במים. אין מים אלא תורה. ועל כן גם הם נידונו במים. וכן בטלו אותם מק"ש ותפלה. ועל כן הוכו בצפרדעים כמ"ש בזוהר פרשת וארא דף ל'. ז"ל. וישראל בגוונא דא כד אתפליג ליליא אינון דתיאובתא דלהון לאדכרא תדיר לקב"ה לא יהבי שכיבו. ללבא וקיימין לאדכרא ליה לקב"ה. כד סליק צפרא מקדימין לבי כנישתא ומשבחן ליה לקב"ה. וכן בתר פלגי יומא. וכן כד אתחשיך ליליא ועאל שמשא. על אילין כתיב המזכירים את ה' אל דומי לכם. ודא עמא קדישא דישראל. ועל דא אדכר לון קב"ה במצרים וסליק על פרעה אילין דלא משתככי יממא וליליא ומאן אינון ערדעניא דקלהון לא משתככי תדיר בגין דאתקיף בעמא קדישא דלא משתככי יממא וליליא לשבחא לקב"ה עכ"ל. הנה שבטלום מק"ש ערב ובקר. וה"ה משאר המצות. ועל כן אמר וירעו אותנו.
אמנם נראה לומר שלהיות הפסוקים האלו כתובים במשנה תורה פן יאמר איש שמשה מפי עצמו אמרם. ואינם אלא כמי שרוצה להודות למי שעשה לו חסד שאו' יותר ממה שעשה. על כן הביא ראיה על כל פרט מפרטיו מפסוקי' הכתובי' בענין יציאת מצרים במשנה תורה לומר שהוא בדוקא. וכל עצמו של משנה תורה אינו אלא להוסיף מה שחסר בשאר הספרים כמו שאמרו בענין המצות שכל מצוה שנשנת שם הוא להוסיף בה איזה דבר. ונבא אל הביאור.
עתה מתחיל המגיד להודיע לנו כל הרעות שעשו לנו המצרים בגוף ובנפש. למען לא יפלא לשום אדם למה זה השי"ת הכה אותם בכל המכות אשר יזכיר. ומעתה ראוי לדקדק למה אמר הכתוב וירעו אותנו ולא אמר וירעו לנו כמו שאמר וירעו לנו ולאבותינו.
אך כיוון לומר שעשו אותנו רעים לשמים. וזה במה שבטלו אותנו מלימוד התורה ומעשיית המצות כמו שאמרו במדרש בתתם טעם מפני מה הביא הקב"ה עליהם המכות ההם יותר מאחרות. ואמרו שלא הרעו לנו המצריים מפני שהוזקו בגופם או בממונם בשבילנו. אלא להיות שהוא ית' קדוש ומשרתיו קדושים. וכל המקדש עצמו משרה שכינתו בתוכו. וכל המטמא מתרחק ממנו על כן השר שבמרום הממונה עליהם שם בלבם לעשות מעשים לטמאנו. והוא כאילו אמרו אם לא יהיו ישראל גם הם קדושים יגעל בהם. ובקשו להסיר מהם הדברים שעל ידם הם מתקדשים כדי שיכנעו תחת רשותם. ותחלה בטלום מלימוד תורה. כי יעקב קבע מדרש בגשן כמו שאמרו על פסוק ואת יהודה שלח לפניו גושנה והם עמדו וגזרו על זה. וזהו שאמרו חכמים שבעצתם הסכימו לדונם במים. אין מים אלא תורה. ועל כן גם הם נידונו במים. וכן בטלו אותם מק"ש ותפלה. ועל כן הוכו בצפרדעים כמ"ש בזוהר פרשת וארא דף ל'. ז"ל. וישראל בגוונא דא כד אתפליג ליליא אינון דתיאובתא דלהון לאדכרא תדיר לקב"ה לא יהבי שכיבו. ללבא וקיימין לאדכרא ליה לקב"ה. כד סליק צפרא מקדימין לבי כנישתא ומשבחן ליה לקב"ה. וכן בתר פלגי יומא. וכן כד אתחשיך ליליא ועאל שמשא. על אילין כתיב המזכירים את ה' אל דומי לכם. ודא עמא קדישא דישראל. ועל דא אדכר לון קב"ה במצרים וסליק על פרעה אילין דלא משתככי יממא וליליא ומאן אינון ערדעניא דקלהון לא משתככי תדיר בגין דאתקיף בעמא קדישא דלא משתככי יממא וליליא לשבחא לקב"ה עכ"ל. הנה שבטלום מק"ש ערב ובקר. וה"ה משאר המצות. ועל כן אמר וירעו אותנו.
רקנאטי
ישלח יי' בך את המהומה וגומר. מפני רוע מעלליך אשר עזבתני. כבר פירשתי כי משה ידבר מפי הגבורה והיא האומרת ישלח יי' מפני אשר עזבתני ולכן לא אמר אשר עזבת את יי' כמשמעות הפשט אם יהיו דברי משה אך משה ידבר מפי השכינה כי פיהו כפיה. והר"ר אלעזר מווירמש"א ז"ל כתב כי כנוי עזבתני שב למשה רבינו ע"ה כי הוא עומד ורואה כשישראל לוקין על עונותיהן ואומר למזלם של ישראל זה יש לכם מפני שעזבתני ולא שמעתם לאזהרותי. וראיה לדבריו מצאתי במדרש יגל יעקב אימתי כשישמח ישראל כשם שדרש רבי שמעון בן לקיש דבר קשה אמר כשישראל חוטאין כאן יעקב לוקה במערת המכפלה ולפיכך כשתבא גאולה בישראל הוא שמח עמהן כי יעקב מצטער כשישראל מצטערין וכשהן בצרה הוא בצרה ולפיכך כשתבא גאולה בישראל הוא שמח עמהן והרמז לזה והיתה יד יי' בכם ובאבותיכם (שמואל א' יב טו) וירעו לנו מצרים ולאבותינו (במדבר כ טו) כי ארד אל בני אבל שאולה (בראשית לז לה) משמע שהאבות מצטערין על בניהן בקבר. וטעם ישלח יי' כי מדת רחמים תהפך עליו למדת הדין וכבר פירשתי מה טעם יזכיר הכתוב השם המיוחד בפורענות אף כי הוא מדת רחמים. ויתכן לפרש עוד אשר עזבתני כי ברוע מעלליך גרמת לי להיות עזובה וגלמודה הפך לא יאמר לך עזובה (ישעיה סב ד). וטעם ידבק יי' בך את הדבר ידעת כי הרמז למדת הדין שתחול עליהם והבן כי כלתו חסר וי"ו והרמז לכלה הכלולה מן הכל כי ראתה גוים באו מקדשה. יככה יי' בשחפת ובקדחת הזכיר בפסוק זה שבעה מיני פורעניות והם שחפת קדחת דלקת חרחור חרב שדפון וירקון זהו שבע על חטאתיכם: