פרשנות מצטטת על במדבר כ:טז

את כל הדברים האלה פרש״‎י מלמד שאמר הקב״‎ה את כל הדברות בדבור אחד מה שאי אפשר לו לאדם לומר כן, אם כן מה ת״‎ל עוד אנכי ולא יהיה לך מלמד שחזר ופירש כל דבור ודבור בפני עצמו. פי׳‎ א״‎כ שהקב״‎ה אמר כל עשרת הדברות - מה ת״‎ל עוד אנכי ולא יהיה לך - כלומר מפני מה נשנו, ומשני - מלמד שחזר ופי׳‎ על כל דבור וכו', - כלומר בתחלה אמרן הקב״‎ה בבת אחת ובדבור אחד ולא הבינום ישראל ומה שנשנו מלמד שחזר המפרש ופי׳‎ כל דבור ודבור בפני עצמו כדי שיבינום ישראל אנכי ולא יהיה לך חזר ופי׳‎ הקב״‎ה, ולא היה להם יכולת לסבול ולשמוע מפיו יותר, כד״‎א דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. וכן אמרו רבותינו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום בא משה וחזר ופי׳‎ משם ואילך כל דבור ודבור בפני עצמו. ונראים הדברים שהרי מליצת דברות אנכי ולא יהיה לך משמע כאדם המדבר על עצמו, והשאר כאדם המדבר על אחרים. כדכתיב לא תשא את שם ה׳‎ אלקיך, ולא כתיב את שמי. כי ששת ימים עשה ה׳‎ ולא כתיב עשיתי וכן השאר. ומה שפרש״‎י מלמד שחזר ופי׳‎ קאי אהקב״‎ה וקאי אמשה פי׳‎ כל אחד ואחד חזר ופירש חלקו מהדברות כמו שפי'.

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש אמר הכתוב מתחלה וירא מלאך ה', ואחר כן (שמות ג׳:ד׳) אמר וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים, ולכן אמר ר' אברהם (אבן עזרא על שמות ג׳:ו׳) (בפירוש הקצר) כי "אלהים" בכאן הוא המלאך הנזכר, כמו כי ראיתי אלהים פנים אל פנים (בראשית לב לא) וטעם אנכי אלהי אביך (שמות ג׳:ו׳), כי ידבר השליח בלשון שולחו. ואיננו נכון, כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך. ורבותינו אמרו בבראשית רבה (צז ד, ועי' שמו"ר ב ח) מלאך זה מיכאל, רבי יוסי הארוך בכל מקום שהיו רואים אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה. נתכוונו לומר שמתחלה נראה אליו מיכאל ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות נתגלה אליו מראה השכינה ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה:
ועל דרך האמת, המלאך הזה הוא המלאך הגואל, שנאמר כי שמי בקרבו (להלן כג כ"א), הוא שאמר ליעקב אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), ובו נאמר ויקרא אליו אלהים, אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, וכן כתיב ויוציאנו ה' ממצרים (דברים כו ח) וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במדבר כ טז), ונאמר ומלאך פניו הושיעם (ישעיה סג ט), כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך (שמות ל״ג:י״ד). והוא שנאמר בו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא (מלאכי ג א). ועוד תבין זה בפסוקים הבאים (להלן ט' י"ב י"ג ט"ו) בעזרת השם:

ובמדרש מרגלים ששלח משה כסילים היו, מרגלים ששלח יהושע צדיקים היו, שנאמר (שם) וישלח יהושע ב׳:ד׳ן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר, מהו חרש שעשו עצמן קדרין והיו צווחין מי שירצה לקנות קדרות יבא ויקנה, וכל כך למה שלא ירגיש אדם בהם שהם מרגלים, חרש לאמר קרי ביה חרס, ומי היו פנחס וכלב היו. וילכו ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה, הרגיש בהם מלך יריחו, מה עשתה רחב, בקשה להטמינם, אמר לה פנחס אני כהן וכהן נמשל למלאך שנאמר (מלאכי ב׳:ז׳) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, וכן נביא נמשל למלאך שכן במשה כתיב (במדבר כ׳:ט״ז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, וכתיב (שופטים ב׳:א׳) ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים, והוא פנחס, לפיכך אמר לה כשאני רוצה אני נראה וכשאיני רוצה איני נראה, וזהו שכתוב (יהושע ב) ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו, ולא אמר ותצפנם, ללמדך שלא הטמינה אלא לכלב. אבל מרגלים ששלח משה כסילים היו, שנאמר (משלי י׳:י״ח) ומוציא דבה הוא כסיל, עד כאן. ומה שאומר המדרש הזה כסילים היו, לפי שקלקלו אח"כ שהרי משה צדיקים בחרן ועל פי ה', ולכך הזכירם בלשון אנשים, כלשון (שמואל א א׳:י״א) זרע אנשים, אבל הם קלקלו שליחותן, ועליהם אמר משה (דברים ל״ב:כ׳) כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם, למד שנתבררו. צדיקים וחזרו רשעים, וזהו ומוציא דבה הוא כסיל משהוציאו דבה חזרו כסילים.

מֵהַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן הַזֶּה הוּא מִדְבַּר קָדֵשׁ, מִדְבַּר צִין שֶׁעַל יְדֵי אֱדוֹם, שֶׁהָיָה בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית וְדֶרֶךְ שָׁם נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ טז): וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ וְגוֹמֵר, וּמִנַּיִין שֶׁהָיָה בִּדְּרוֹמִית מִזְרָחִית, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לד ג): וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִין עַל יְדֵי אֱדוֹם.