פרשנות מצטטת על במדבר כ:יב

אל משה ואל אהרן. י"ח פעמים נתייחד הדבור למשה ולאהרן ביחד, ואלו הן, וארא ו' י"ג, שם זיי"ן חי"ת, ושם ט' ח'. בא י"ב א', ושם י"ב א', ושם י"ב מ"ג, שמיני י"א א', תזריע י"ג א', מצרע י"ג ל"ג, ושם ט"ו א', במדבר ב' א' שם ד' א', שם ד' י"ז, בהעלותך י"ב ד', שלח י"ד כ"ז, קרח ט"ז כ', וכאן בפ' חקת ריש הפרשה, כ' י"ב, כ' כ"ד. ומה שאמר להם הקב"ה שיאמרו לישראל הם י"ג פעמים, כי דל מהנך י"ח ה' פעמים שלא הי' שליחותן לישראל רק אליהם לבד הי' הדבור, ואלו הן ויאמר ה' דכי ידבר אליכם לא נשתלחו לישראל רק לפרעה, ויאמר ה' דקחו לכם מלא חפניכם ג"כ לא נשתלחו רק להביא מכת שחין, וידבר ה' דנשא את ראש בני קהת, וידבר ה' דאל תכריתו גם שם לא הי' המצוה לישראל, רק למשה ולאהרן לבדם שיקבלו מספר בני קהת ולהזהיר על כלי מקדש, ויאמר ה' פתאם ג"כ לא נשתלחו כלום רק שהיה תוכחת מוסר למרים ולאהרן על תלונתם במשה, וא"כ לא נשתיירו רק י"ג פעמים שנצטוו בשליחותן לישראל, והיינו דאיתא בת"כ י"ג דברות בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין שלא נשמע קול הדבור רק למשה לבד, כי א"צ למעט את אהרן רק בי"ג דברות, והבן, והי"ח פעמים שנאמרו למשה ולאהרן, וכן הי"ג פעמים שנצטוו על שליחותן לישראל הם בסוד י"ג י"ח (הגר"א) ודבר גדול השמיענו בזה ליישב היטב דברי ריב"ב דבריש ת"כ במאמר י"ג דברות נאמרו למשה ולאהרן, אשר שקלו וטרו הרבה ליישבו הרא"ם ובעל קרבן אהרן, וכמה דבריהם דחוקים למעיין בהם, וכבר האריך החכם רוו"ה לעורר עליהם, והוא בחר לו דרך אחרת בקונטרס מיוחד אשר לו בסוף ס' דברים, ע"ש, ובדברי הגר"א דברי ריב"ב נכונים כפשטן, וסוד י"ג י"ח שהזכיר, נראה שרמז בזה על סוד יחוד והן י"ג מדות רחמים שבתורה י"ג שהן ח"י עלמין בסוד הדעת דו"ן דכר י"ג נוקבא ה' והן ח"י עלמין י"ג נהרי אפרסמון ח"י טורי אפרסמון דכיא, י"ג עם ל"ב (נתיבות) סוד מה, ח"י עם ל"ב סוד מי, וזהו סוד מה ומי כמ"ש מי עלה שמים וירד מה שמו וכו'. מכלל הדברים יצא לנו דלרבותינו בכ"מ שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, בכולם הי' הדבור למשה שיאמר לאהרן, וכן דרך המקראות לומר ויאמר אל פלוני, והכוונה ע"י שליח, כגון ויוסף ה' דבר אל אחז (ישעיהו ז׳:י׳) ע"י ישעי' הנביא, ויאמר ה' לו דגדעון (שופטים ו') ע"י מלאך, ויאמר ה' אל דוד (שמואל א כ״ג:ב׳) באמצעות האורים, וכמו שהערותי בבראשית א' כ"ח:

ולא העשוי וכו'. בכאן משמע דעתה בא עליו העונש שלא יכנס לארץ, ולעיל משמע דאף בלא חטא לא היה נכנס, שאמר (לעיל ד, יג) "שלח נא ביד תשלח", 'אין אני סופי להכניסם לארץ' (רש"י שם), ובפרשת חוקת (במדבר כ, יב) מוכח דהיה בשביל חטא מי מריבה, ובפרשת בהעלותך (שם י, כט) משמע שהיה סובר משה רבינו עליו השלום עדיין שיכנס לארץ, שאמר "נוסעים אנחנו אל המקום" (קושית הרא"ם), הכל מבואר בפרשת בהעלותך (במדבר י, כט) ובפרשת חקת (שם יב, כ):

ומעתה תוכל להבין על נקלה סוד הברכות בנוסח הלשון שתקנו ז"ל ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו ולא אמרו קדשתנו במצותיך וצויתנו כי מלת ברוך אתה יחזור לתשובה שהוא מלך העולם והתפארת נקרא עולם והעולם הזה הוא אשר קדשנו וצונו במצותיו. וכן תמצא בספר הבהיר ומאי טעמא אשר קדשנו וצונו ולא אמרינן קדשתנו וצויתנו מלמד שחי העולמים כלולין בו המצות כולן וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה מאי טעמא כי בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעולם הבא הוא גדול, ע"כ לשון הבהיר. ומכאן תבין שהשכינה בישראל לא צורך הדיוט בלבד אלא צורך גבוה, כי כיון שהשם המיוחד המפורסם על ידי הכבוד הנה הכבוד מקבל תוספת רוח הקודש וזהו (תהלים קד) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ולכך יש להם כח לישראל להיות מחלישין או מוסיפים כח בגבורה של מעלה כפי מעשיהם שכן כתוב (דברים לב) צור ילדך תשי, וכתיב (תהלים ס) באלהים נעשה חיל, והכבוד הזה הוא שהזכיר בכאן וידבר אלהים, והוא הכותב והנותן שכן כתוב (שמות לב) והמכתב מכתב אלהים הוא, וכתיב (שם לא) ויתן אל משה ככלותו, באורו ויתן אלהים שבסוף הכתוב, והוא שקראו משה רבינו ידיד ה' השוכן לבטח על בנימין שבית המקדש בחלקו ועמו יהיו ישראל לבטח מפחד אויב, והוא שנקרא פי ה' לפי שכבר הזכרתי למעלה שהשם המיוחד בו ידבר, והוא שחטאו בו משה ואהרן בענין הצור, ועל כן אמר (במדבר כ) לא האמנתם בי, אשר מריתם את פי, מעלתם בי, כלומר בשמי ושם אכתוב בע"ה, ומשם תבין סוד הענין מבואר. והוא הנקרא צור, (דברים לב) הצור תמים פעלו, (שם) צור ילדך תשי, (שמות יז) הנני עומד לפניך שם על הצור וכמו שארמוז שם בסדר חקת התורה בהגיעי שם בעה"י.

משֶׁה עַבְדִּי מֵת וְאִילּוּ הָיָה קַיָּים, בּוֹ הָיִיתִי חָפֵץ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (תמורה טז א) עַל שְׁלשֶׁת אֲלָפִים הֲלָכוֹת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחוּ בִּימֵי אֶבְלוֹ שֶׁל משֶׁה. בָּא יְהוֹשֻׁעַ וְשָׁאַל, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה: משֶׁה עַבְדִּי מֵת וְהַתּוֹרָה עַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת, לוֹמַר לְךָ אִי אֶפְשָׁר, צֵא וְטוֹרְדָן בְּמִלְחָמָה.

ושמעו אמרי. הנעימים שאני מדבר במצותיו של הקב"ה ואינם שבים מדרכם הרעה ורבותינו בבריית' דסיפרא דרשוהו במשה ואהרן שמתו על ידי הסלע אבל איני יכול ליישב המקרא סופו לראשו, ויש ליישבו ולומר דומין אלו לעקשות לאותן שמתו משה ואהרן ע"י הסלע על ידיהם כי אף אלו שמעו אמרי' נעימים ואינם שבים: