פרשנות מצטטת על במדבר לב:ד

מי נמרים, הם מקומות הנקראים נמרה, או בית נמרה (במדבר ל"ב ג' ול"ו, ויהושע י"ג כ"ז), ובתלמוד בית נמרין, ונקראים כן על שם מים זכים ובריאים אשר שם, כי נַמֵר ונמיר בערבי תאר למים צלולים וטובים (Aurivillius ורוז' וגיזי), וכל זה אמנם דרך משל, כי להיות ארץ מואב ארץ מקנה כדברי בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב ד'), וכטעם ומישע מלך מואב היה נוקד (מ"ב ג' ד'), המשיל פורענותם לחרבן מרעיהם, כדברי רש"י, כן נ"ל עקר. ורוז' וגיז' פירשו על האויב המחריב הארץ וסותם המעינות.

לשמע וגו׳. רצה לומר, מה ששאלת הארץ ההיא באמרך (במדבר לב ד), ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה, וכי שאלתך היה לשבת בית לשמוע שריקות העדרים והמקנה, וכי לא עלתה על דעתך שבעל כרחך תרד במלחמה בהיותך יושב על הספר:

ובאור הענין כי אע"פ שנזכר למעלה שני פעמים אחד בספור התורה ויעשהו עגל מסכה ואחד בספור ה' למשה עשו להם עגל מסכה הכל נחשב ענין אחד והכל נקרא ומתרגם, אבל כאן בספור אהרן שהוא עצמו יספר בחטאו בפיו אלו היה מתרגם לא היה כבודו, ועוד שהזכיר בו לשון ויצא כלומר יצא מעצמו והיה בזה לבעל הדין לחלוק ולומר כיון שיצא מעצמו היה בו ממש.