פרשנות מצטטת על במדבר לב:יג

רש"י ד"ה אלה מסעי, למה נכתבו המסעות הללו וכו'. פירושו מאוד יפה, אולם מתיאור המסעות שלמעלה (פרק ט), ובמיוחד מן האמור שם (בפסוק כ) "ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן", ועוד יותר "ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו" (פסוק כא) כלל לא משמע כדברי רש"י כאן, והוא הדין באשר לאמור (לב, יג) "וינִעֵם" ומפרש רש"י "ויטלטלם", ואונקלוס מתרגם "וטרדינון". וצריך עיון. (פ' מטות מסעי תשמ"ח) הערת ר' שמואל עמנואל שי': לעניות דעתי יש להבחין בין התכיפות של המסעות ובין הכמות של המסעות. לפעמים אכן נאלצו לנסוע מספר מסעות תוך ימים אחדים, אבל סך כל מספר המסעות לא היה גדול.

על שם שעתיד וכו'. הרמב"ן הקשה על דברי רז"ל בעלי אגדה זאת (תנחומא לך לך, ח) דקדש זה הוא קדש ברנע, לפי שהוא "באיל פארן אשר על המדבר" (פסוק ו), וממנו נשתלחו המרגלים, כדכתיב (במדבר יג, כו) "אל מדבר פארן קדשה", וכתיב (ר' דברים א, יט, כב) "ונבוא עד קדש ברנע ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו", אבל קדש ששם משפט הצדיקים [הוא] במדבר צין שבאו בשנת ארבעים [שנאמר] (ר' במדבר כ, א) "ויבאו כל בני ישראל מדבר צין" עד כאן. ולי נראה שלא קשה מידי, אף על גב שדברי רז"ל אין צריכין חיזוק וראיה והם דברים ברורים, כי הכל קדש אחד – בין קדש דמדבר פארן ובין קדש דמדבר צין, כי מדבר 'קדש' מדבר גדול היה נקרא 'מדבר קדש', כדכתיב (תהלים כט, ח) "יחיל ה' מדבר קדש", אם כן מדבר גדול הוא, והכל נקרא בשם מדבר קדש. וקדש ברנע מקום פרטי ומיוחד במדבר קדש – נקרא 'קדש ברנע'. וכן מדבר צין – מקום מיוחד הוא במדבר קדש, אבל שם 'קדש' כולל הכל. וראיה לזה דאונקלוס תרגם על מדבר קדש דמדבר צין (במדבר כ, א), ועל קדש ברנע (דברים א, יט) – 'רקם'. ואין לומר דבלשון תרגום היה שם 'קדש ברנע' ו'קדש' דמדבר צין שוה בשם 'רקם' כמו שהוא בלשון הקודש, שדבר זה לא נמצא כלל שיהיה כן במקרא – שני מקומות שמותם שוה בלשון הקודש ובלשון תרגום, אלא הכל מדבר אחד נקרא 'מדבר קדש', לא כמו שחשב הרמב"ן והראב"ע. וזהו שאמרו בסדר עולם "ותשבו בקדש ימים רבים" (דברים א, מו) י"ט שנים עשו בקדש, שנאמר (שם) "כימים אשר ישבתם" בשאר מסעות, והם היו ל"ח שנה; י"ט מהם עשו בקדש, וי"ט היו חוזרין ומטורפין וחזרו לקדש, שנאמר (במדבר לב, יג) "ויניעם במדבר", עד כאן לשונו. וזה היה בודאי מה שחזרו לקדש בסוף שנת ארבעים שנה (במדבר כ, א), אם כן קדש ברנע וקדש דמדבר צין הכל קדש אחד, אף על גב דהם שני מקומות, וכן כתבו התוספות בפרק ר' עקיבא במסכת שבת (פט. ד"ה מדבר):

להניחו להניעו חי״‎ת מתחלף בעי״‎ן וראיה לדבר שהרי ויניעם ולהניחו תרגום שלהם שוה וי״‎א שהוא לשון נטישה כמו בל תניחני לעושקי.

לֹא יָסוּף. תַּרְגּוּם שֶׁל יִתֹּם, דִמְתַרְגֵּם עַד תֹּם, עַד דְּסָף. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לִהְיוֹת מִגִּזְרַת "פֶּן תִּסָּפֶה" וּמִגִּזְרַת "עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד", שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: "לֹּא יִסָּפֶה מִזַּרְעָם":

מדבר העמים. הוא המדבר שהלכו בו ארבעים שנה וכן ניבא (הושע ב) והולכתיה המדבר:

ותשבו בקדש ימים רבים. י"ט שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר כימים אשר ישבתם בִּשְׁאָר הַמַּסָּעוֹת, וְהֵם הָיוּ ל"ח שָׁנָה, י"ט מֵהֶם עָשׂוּ בְקָדֵשׁ וי"ט שָׁנָה הוֹלְכִים וּמְטֹרָפִים וְחָזְרוּ לְקָדֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ל"ב) "וַיְנִיעֵם בַּמִּדְבָּר"; כָּךְ מָצָאתִי בְּסֵדֶר עוֹלָם: