פרשנות מצטטת על במדבר לג:מ

וישמע הכנעני מלך ערד. פירש"י שזה הי' עמלק כדכתיב עמלק יושב בארץ הנגב אלא ששינה עצמו לדמות כנען וכו'. כתב הרמב"ן כי ערד ממלכי כנען הי' כמו שמצינו ביהושע מלך ערד אחד ועוד כתיב במסעות והוא יושב בנגב בארץ כנען ואין הכתוב קורא ארץ כנען סתם אלא הארץ שמעבר לירדן שנאמר ארץ כנען לגבולותיה ועוד כי היה ראוי שיחלק משה את ארצו של מלך ערד לאחד משבטי ישראל והפסוק מזכיר לעולם שארץ סיחון ועוג נתן לשני המטות וחצי המטה והשאר כולם לקחו נחלתם מעבר לירדן מזרחה. ופי' הוא כי זה מלך ערד הי' יושב בנגב מעבר לירדן בארץ כנען על יד הירדן בגבול בני יהודה סמוך לחברון שהוא מנגב ושמע כי באו בני ישראל לערבות מואב ויצא לקראתם ונלחם בם וזה טעם וישמע ולכך סיפר הכתוב והוא יושב בנגב בארץ כנען כי בא מארץ אחרת אל ישראל ונדרו נדר אם נתן תתן וגו'. וסיפר הכתוב כי שמע השם תפלתם ונתנם בידם והם שלמו נדרם והרגו אותם עתה בימי משה שצוה כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה ונתנו שללם לאוצר בית ה' והשלים עוד לספר כי החרימו ישראל גם את עריהם אחרי בואם לארץ אחר מות יהושע לקיים את נדרם וקראו שם המקום חרמה כמו שנאמר בספר שופטים ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד ושם כתיב וילך יהודה את שמעון ויכו את הכנעני יושב צפת ויחרימו אותה ויקרא שם העיר חרמה וכתב אותו כאן על שם העתיד כדרך שכתוב בפרשת המן ויקח צנצנת וינחהו לפני העדות למשמרת אע"פ שלא הי' אלא עד אחר ארבעים שנה. גם נכון לפרש שהחרימו ישראל עתה את המלך הזה ואת עמו לפי חרב וקראו שם מקום המלחמה חרמה ואחרי עברם את הירדן המית יהושע גם את מלך ערד אשר מלך אחרי כן עם מלכי כנען אשר מלכו בימים ההם ובני יהודה בבואם בעריהם החרימו אותם גם כן וקראו שם העיר חרמה כי כשלימו את נדרם אשר נדרו אבותם ולכך אומר כאן ויקרא שם המקום חרמה ושם כתיב ויקרא את שם העיר חרמה. והנה כל הנזכר כאן היה בבת אחת זולתי שהזכיר ואת עריהם שיהי' לעתיד בבואם לארץ ולכך אמר והחרמתי את עריהם ולא אמר אתהם ואת עריהם כי על אתהם לא הי' צריך לפרש פשיטא שימיתו אותם במלחמה אלא הזכיר עריהם שנדבר עליהם לעתיד. וכן מוכח קרא דכתיב ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם והי' ראוי לומר ויתן את הכנעני בידם ויחרימו אתהם ואת עריהם אלא חיסר שם הכינויים לרמוז שנתן הכנעני ביד מי שנתנו מישראל מהם עתה ומהם לעתיד כי השם שמע את תפלתם והם קיימו את נדרם:

שמע שמת אהרן ונסתלקו. וא"ת מנליה לרש"י, דלמא כפשוטו כדכתיב אחריו כי בא ישראל וגו'. וי"ל דק"ל לרש"י ל"ל וישמע, דלא הל"ל אלא ויבא ישראל דרך האתרים ויבא הכנעני וילחם וגו', כמו ויבא עמלק וילחם בישראל, וכמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל, וכן גבי עוג ויצא לקראת ישראל וגומר למלחמה אדרעי, אלא שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד. ועי"ל דהוכחתו מדכתיב בפ' ואלה מסעי, וישמע הכנעני וגו' אחר מיתת אהרן והתם ע"כ לא שמע אלא שמת אהרן ונסתלקה השכינה מישראל, והתם פירש"י כאן למדך כו' ל' מכאן משמע שפי' דראייתו משם, ושם אפרש בס"ד. והרא"ם פי' כדכתיב ויראו כל העדה וגו' ואמר ר' אבהו קרי ויראו בצירי תחת היו"ד וכדריש לקיש דאמר האי כי, נתינת טעם לדבר שלפניו הוא, נתגלו העדה לפי שגוע אהרן. ונראה דמשום זה מהפך רש"י ופי' כי גוע אחר כל בית ישראל כדי להסמיך לוישמע הכנעני. נלי"ט:

וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מָצִינוּ בְּכִבּוּשֵׁי יְהוֹשֻׁעַ: "מֶלֶךְ עֲרָד אֶחָד" (יהושע יב יד), וְעוֹד כְּתִיב בַּמַּסָּעוֹת: "וְהוּא יוֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (במדבר ל״ג:מ׳), וְהַכָּתוּב לֹא יִקְרָא אֶרֶץ כְּנַעַן סְתָם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבוּלֹתֶיהָ" (במדבר ל״ד:ב׳). וְעוֹד כִּי הָיָה רָאוּי שֶׁיַּחְלֹק מֹשֶׁה אֶת אַרְצוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עֲרָד לְאֶחָד מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַכָּתוּב יְסַפֵּר בְּכָל מָקוֹם כִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי נָתַן מֹשֶׁה לִשְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה, וְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם אַחֲרֵי עָבְרָם אֶת הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְאוּלַי נֹאמַר כִּי הֶחֱרִימוּ יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצָם וְלֹא יָשְׁבוּ בָהּ כְּלָל, וְאֵינוֹ נָכוֹן. וְכֵן רַשִׁ״י מְפָרֵשׁ ״וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם״ (במדבר כ״א:ב׳) שֶׁהִקְדִּישׁ שְׁלָלָם לַגָּבוֹהַּ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי זֶה מֶלֶךְ עֲרָד הוּא יוֹשֵׁב בַּנֶּגֶב מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן יָמָּה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן עַל יַד הַיַּרְדֵּן בִּגְבוּל בְּנֵי יְהוּדָה סָמוּךְ לְחֶבְרוֹן שֶׁהִיא בַּנֶּגֶב, וְשָׁמַע מֵרָחוֹק בְּבוֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבָא דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים אֶל עַרְבוֹת מוֹאָב לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם שָׁם. וְזֶה טַעַם וַיִּשְׁמַע, וּלְכָךְ סִפֵּר הַכָּתוּב וְהוּא יוֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, כִּי בָּא מֵאֶרֶץ אַחֶרֶת אֶל מְקוֹם יִשְׂרָאֵל. וְנָדְרוּ יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' שֶׁאִם יִתֵּן אוֹתוֹ בְּיָדָם שֶׁיַּחֲרִימוּ כָּל אֲשֶׁר לָהֶם לַה', וְסִפֵּר הַכָּתוּב כִּי שָׁמַע הַשֵּׁם תְּפִלָּתָם וְנָדְרוּ נֵדֶר לַה' וְשִׁלֵּמוּ, כִּי הָרְגוּ אֶתְהֶם עַתָּה בִּימֵי מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה: ״כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת״ (ויקרא כז כט), וְנָתְנוּ כָּל שְׁלָלָם לְאוֹצַר בֵּית ה'. וְהִשְׁלִים עוֹד בְּכָאן לְסַפֵּר כִּי הֶחֱרִימוּ יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת עָרֵיהֶם אַחֲרֵי בּוֹאָם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, לְקַיֵּם אֶת נִדְרָם אֲשֶׁר נָדְרוּ, וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הֶעָרִים חָרְמָה. וְהוּא מַה שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים (א טז): ״וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בַּנֶּגֶב עֲרָד״, וְשָׁם כָּתוּב: ״וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה״ (שופטים א':י״ז), וְשָׁם נִשְׁלַם הַנֶּדֶר הַזֶּה. אֲבָל הִשְׁלִים הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר הָעִנְיָן בְּכָאן. וְזֶה כְּעִנְיַן הַפָּרָשָׁה שֶׁאָמְרָה בְּרֶדֶת הַמָּן: ״וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמָרֶת, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן״ (שמות טז לד לה), וְהוּא לְאַחַר מִיתָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה עַד מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח (יהושע ה יב). וְכֵן ״אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ״ וְגוֹ' (במדבר ל״ד:י״ז) נְבוּאָה שֶׁיִּהְיוּ חַיִּים וְקַיָּמִים, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם מְיַחֵד לָהֶם אֲנָשִׁים עַל הַסָּפֵק, אֲבָל הָיָה רָאוּי שֶׁיְּצַוֶּה לִיהוֹשֻׁעַ בְּעֵת הַחֲלֻקָּה. גַּם נָכוֹן הוּא לוֹמַר שֶׁהֶחֱרִימוּ יִשְׂרָאֵל עַתָּה בִּימֵי מֹשֶׁה אֶת הַמֶּלֶךְ הַזֶּה וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חֶרֶב, וְקָרְאוּ שֵׁם מְקוֹם הַמִּלְחָמָה חָרְמָה. וְאַחֲרֵי עָבְרָם אֶת הַיַּרְדֵּן הֵמִית יְהוֹשֻׁעַ גַּם אֶת מֶלֶךְ עֲרָד אֲשֶׁר מָלַךְ אַחֲרֵי כֵן עִם מַלְכֵי כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלְכוּ בַּיָּמִים הָהֵם, וּבְנֵי יְהוּדָה בְּבֹאָם בְּעָרֵיהֶם הֶחֱרִימוּ אוֹתָם גַּם כֵּן וְקָרְאוּ שֵׁם הֶעָרִים חָרְמָה, כִּי הִשְׁלִימוּ אֶת נִדְרָם אֲשֶׁר נָדְרוּ אֲבוֹתָם "וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם". וּלְכָךְ אָמַר כָּאן ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה״, וְשָׁם כָּתוּב ״וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה״ - שֵׁם כָּל עִיר שֶׁהָיְתָה מִמֶּלֶךְ עֲרָד, כִּי הִשְׁלִימוּ נִדְרָם וְהָיָה שְׁלָלָם מֵחֶרְמֵי גָּבוֹהַּ. וְהִנֵּה כָּל הַנִּזְכָּר כָּאן הָיָה בְּבַת אַחַת, זוּלָתִי שֶׁהִזְכִּיר "וְאֶת עָרֵיהֶם" שֶׁהָיָה לֶעָתִיד בְּבוֹאָם בְּעָרֵיהֶם. וּלְכָךְ אָמַר ״וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם״ וְלֹא אָמַר ״אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם״, כִּי הִזְכִּיר הַנֶּדֶר הֶעָתִיד, כִּי הֵם בַּמִּלְחָמָה יָמוּתוּ וְשָׁם יִתַּמּוּ. וּלְשׁוֹן הַכָּתוּב נָאוֹת לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ, שֶׁהָיָה רָאוּי לוֹמַר ״וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי בְּיָדָם וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה״, אֲבָל חִסֵּר הַכִּנּוּיִין לִרְמֹז שֶׁנָּתַן הַכְּנַעֲנִי בְּיַד מִי שֶׁנְּתָנוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, מֵהֶם עַתָּה וּמֵהֶם לֶעָתִיד, כִּי הַשֵּׁם שָׁמַע אֶת תְּפִלָּתָם וְהֵם קִיְּמוּ אֶת נִדְרָם:

בנימין. נִרְאֶה בְעֵינַי, לְפִי שֶׁהוּא לְבַדּוֹ נוֹלַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁהוּא בַּנֶּגֶב כְּשֶׁאָדָם בָּא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (במדבר ל"ג), הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה (בראשית י"ב):