וַיִּסְע֖וּ מֵעִיִּ֑ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּדִיבֹ֥ן גָּֽד׃
שד"ל
ודיבון הבמות, גם עולים לדיבון אשר שם הבמות. כן נ"ל. דיבון ניתנה לבני גד (במדבר ל"ב ל"ד) וכן (שם ל"ג מ"ה) נקראה דיבון גד, וביהושע (י"ג י"ז) ניתנה לראובן, אמנם בני מואב לקחוה מישראל בזמן מן הזמנים, גם כי לא פורש מתי היה הדבר, והיא נקראת ג"כ דימון, ויירונימוס מעיד כי בימיו היתה נקראת דיבון ודימון, ועתה היא חרבה ונקראת Dibon.
נתינה לגר
בעיי העברים, במגיזת עבראי. ערש"י, שהוא "מעבר" והוא מל' "גז חיש" ועיים מל' "ויעה" בחלוף "כבש כשב" כמ"ש רש"י, והנה לקמן (ל"ג מ"ה) מצינו שם המקום הזה "עיים" ובירמיה (כ"ב כ') מצינו שם מקום "עֲבָרִים" אבל מת"א לא משמע כן.
דעת זקנים
משם נסעו. פי' מעיי העברים ויחנו בנחל זרד ובמסעי כתיב שמעיי העברים באו לדיבון גד וי"ל דהתם מפרש שם המקומות והכא מפרש שם הנהרות לפי שרוצה לבא אל הבאר: