פרשנות מצטטת על במדבר לד:כג

מכיוון שרש"י מסתמך לכאורה על יתור הלשון "בן יוסף", ראוי לבדוק אם פירושו מתאים כל אימת שיש איזכור מיותר כזה. (פ' פינחס תשנ"ג) ומהרא"י להלן (לד, כג) כתב שבכל פעם שמזכיר הכתוב את שמות השבטים לענין הארץ, מייחס את מנשה ליוסף (להלן לד, כג; למעלה כו, כח; למעלה יג, יא), אבל בשאר המקומות מיוחס אפרים ליוסף.

למטה יוסף למטה מנשה אעפ״‎י שבמקומות אחרים נקרא יוסף על שם אפרים כאן כללו על שבט מנשה לפי ששניהם הוציאו דבה, יוסף על אחיו ונשיא מנשה על הארץ, ומהאי טעמא בפרשת מסעי ובספר יהושע נקרא עוד יוסף על שבט מנשה משום דשם משתעי בחלוקת הארץ ועל הארץ היתה הדבה ולפי שנשיא אפרים לא הוציא דבה הפרידם כאן זה מזה.

יראה כל זכורך. ולא הנקבות שהנקבות פטורות מן הראיה וכן הסומים והחגרים וכיוצא בהם. וטעם הדבר בסודה מפני שהכבוד היה נראה בענן לעיני כל ישראל, והענן ההוא היה זך ובהיר מאד כמראה של זכוכית שכל המסתכל בה נראה צורתו מתוכה ומה שבתוך הענן לא היה נראה לחוץ, ומפני שאינו דרך כבוד לשכינה שיהיו נראים אלו מתוכה לכך נפטרו מן הראיה וזהו שאמר בעלותך לראות את פני ה' אלהיך, ודרשו רז"ל סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה כל זכורך יראה יראה כשם שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות בשתי עינים אף ליראות בשתי עינים. וכן תמצא שקראו אברהם בשתי לשונות אלו שאמר (בראשית כ״ב:י״ד) ה' יראה בהר ה' יראה.