פרשנות מצטטת על במדבר לה:ו

להיכן גולין כו'. ז"ל הרמב"ם פ"ח מה"ר [ה"ט] כל ערי הלוים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא שנאמר ועליהן תתנו מ"ב עיר כל הערים אשר תתנו ללוים מ"ח עיר הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט ע"כ. דייק וכתב לקלוט ללמד דלאו לכל מילי הושוו אלא לקליטה. וכן מוכח בבבלי סוף פרקין דאמר ר' יהודה ועליהם תתנו כי הנך לקליטה אבל לא לשאר דברים לכך חייבים הרוצחים להעלות שכר בשאר ערי הלוים וכוותיה פסק הרמב"ם שם. ואהא דתנן ערי המקלט שלשה בא"י ושלשה בעבר הירדן פריך הבבלי ותו ליכא והא כתיב ועליהם תתנו מ"ב עיר אמר אביי הללו קולטות אף שלא לדעת והללו אינן קולטות אלא לדעת. וכתב התוי"ט והמ"ל נמי א"ב פלוגתא דר"מ ור"י סוף פרקין ע"כ. ר"ל לר"י המ"ל עוד א"ב לענין שכר. ואינו מחוור דהא קושית הש"ס הא איכא עוד ערי מקלט שגולין לשם ולא שייך לשנויי שחלוקין לענין שכר דהא עכ"פ לענין קליטה ליכא בינייהו. לכך משני אביי דגם בקליטה איכא בינייהו. ועוד לא ניחא ליה לש"ס לאוקמי מתני' כחד תנא. אך קשה למה לא משני שהללו מעכבות זו את זו והללו אינן מעכבות כדיליף לקמן מקרא דכתיב שש ערי מקלט תהיינה לכם. משמע דוקא הני מעכבן זו את זו אבל לא מ"ב עיר וצ"ע. והא דכתב הרמב"ם דהקישן הכתוב זו לזו לקליטה. קשה הא קיי"ל אין היקש למחצה א"כ בכל מילי אית להקישן אף לענין שכר ור' יהודה קאמר דלא קאי ועליהם תתנו אלא לקליטה אבל לא לשכר. וכ"כ הרמב"ם בעצמו. ולהש"ס לא קשה מידי דכתיב ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו מ"ב עיר. שפיר י"ל לא היקישן אלא למקלט דכתיב בהך קרא אבל בקרא אחרינא כל הערים אשר תתנו ללוים מ"ח עיר לא כתיב כלל מקלט למה לא נאמר לכל מילי הקישן הכתוב. וכ"ת לר"י ל"ל קרא כל הערים וגו' הא מקרא קמא שמעינן י"ל סד"א מ"ב עיר תתנו עליהם למקלט אבל לא ללוים ואי לא כתיב אלא קרא בתרא ה"א חוץ משש ערי המקלט וצ"ע. היוצא מכל האמור דלא הוקשו מ"ב עיר לשש ערי מקלט אלא לקליטה ולא לענין אחר. והרב במ"ל כתב שם בד"ה ודע שדינים אלו אף שכתב רבינו ערי מקלט לאו דוקא בשש ערי מקלט אלא בכל ערי הלוים הדין כן וכן מתבאר מסוגיא דסוף ערכין כו' עוד קשה באותה סוגיא דפריך ערי חומה ללוים מי אית להו והתניא ערים הללו אין עושין אותן לא כפרים קטנים ולא כרכים גדולות אלא עיירות בינונית ותירצו כאן שהוקף ולבסוף ישב כו' משמע אחר שלקחום הלויים יכולים לעשותם עיר חומה ולא ידעתי למה הא טעם שאין עושין ערי מקלט עיר חומה הוא משום שכל זמן שהיא מוקף חומה מצוים שם הרבה בני אדם כמ"ש רש"י גבי כרכים גדולים כו' וכבר עלה בדעתי דרך רחוק ליישב סוגית ההלכה ולא נתחוור בעיני ולכן לא כתבתיו עכ"ל. ולפמ"ש אינן שוין אלא לקליטה. ומהאי דערכין אין ראיה דכל ערי הלוים אין עושין אותן כפרים קטנים ולא כרכים גדולות אלא בינונית מקרא נפקי. וז"ל הספרי פרשת מסעי ערים שומע אני אף כרכים גדולות ת"ל ערי אי ערי שומע אני אפילו כפרים ת"ל ערים. נראה דדייק ליה מדכתיב והקריתם לכם ערים ערי מקלט וקשיא ליה תרתי ל"ל אלא לאשמועינן שיהו בינונית. ובספרי פרשת שופטים תניא שלש ערים ערים ולא עירים ערים ולא כרכים ערים ולא כפרים. נראה דדריש שלשה פעמים ערים הכתובים שם בפרשה שלש ערים. אל אחת הערים עוד שלש ערים אע"ג דשלש ערים קמא אינו מיותר מדתרתי בתראי לדרשא קמא נמי לדרשא. (אך קשה שדבריו סותרים זה את זה בפרשת מסעי מפורש אי לאו דכתיב ערי ממילא אמעיטו כפרים א"כ קשיא ערים למעוטי כפרים ל"ל וי"ל). לפ"ז בערי הלוים דכתיב כל הערים אשר תתנו ללוים מ"ח עיר נמי איכא למדרש ערים שומע אני אפילו כרכים גדולות ת"ל עיר אי עיר שומע אני אפילו כפרים ת"ל ערים אבל שאר דברים כגון לעשותם במקום שווקים ומים ואוכלסין דילפינן מדכתיב ונס אל אחת הערים האלה וחי אינן נוהגין אלא בערי המקלט. ומעתה ליתא לקושייתו שאין הטעם שאין עושין עיר מקלט עיר חומה משום רגל גואל הדם אלא גזירת הכתוב. והכי פריך מדתניא ערים הללו אין עושין אותן לא טירים קטנים כו' והיינו מדכתיב ערים אף עיר שיש בו חומה איכא למעט מיניה דלא ערים סתם נקראו. והא דפירש"י ולא כרכים גדולים שהכל נקבצים שם כו' בא לפרושי טעמא דקרא אבל לא דינא קאמר דניליף מיניה דערי חומה אין עושין דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא וצ"ע. ומ"ש התוי"ט בשם הרמב"ן מה שאמר הכתוב ללוים שלא ינחלו בארץ אף שנטלו ערי המגרש לא נחשבו לנחלתם שהיו לכל ישראל למקלט. כך כתב הרמב"ן בפרשת קרח אבל בפרשת מסעי כתב שע"פ פשט נראה שלא היו אלא שש ערי מקלט אבל השאר היו ללוים למגרש ע"ש:

והביאור הד' שעשה בזה ללמד ענין השגגה כמו שאמר וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי. ר"ל שישאר חי פטור מן המיתה. והוא אשר יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שונא לו מתמול שלשום. כי לפי שבפרשת מסעי ביאר האופנים מהמית' שיהיה הרוצח חייב עליהם. והאופנים מהשגגות אשר בעבורם יהיה פטור מן המיתה. ביאר כאן בדרך כלל שנקר' שוגג אשר יכה את רעהו בבלי דעת. ולפי שהדעת הוא בלב האדם ועקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו לכן נתן עליו האות המורה על אמתתו והוא אמרו והוא לא שונא לו מתמול שלשום. כי בהיות שאינו שונא ידענו שהכהו בבלי דעת. ואמנם מה שאמר אחר זה ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן וגו'. יראה מותר כי זה דבר נכלל באמרו אשר יכה את רעהו בבלי דעת. ואפשר לפרש בו שבא ללמד שפעמים יהיה שונא לו מתמול שלשום ואופן המיתה מורה שהיתה בבלי דעת ולזה אמר ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת וגו'. כי ענין המיתה הזאת ואופנה מורה שלא היתה בכונה ובדעת ממנו. ואף על פי שיהיה שונא לו. ולכן יהיה פטור וינוס אל אחת הערים האלה וחי. ואפשר לומר שבא להגיד שלא די שיהיה גולה האדם אשר יכה את רעהו באיזה אופן נהוג. אבל גם אשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ וגו'. שיחשוב אדם שכאשר יהיה זה כן לא די שלא יהיה בן מות אבל גם יחוייב גלות כיון שהדבר מבואר בעצמו שהיה במקרה גמור. לכן אמרה תורה הוא ינוס אל אחת הערים רוצה לומר גם זה יתחייב גלות בערי המקלט. וראוי שנדע שמלבד שש ערי המקלט שהבדילו ישראל שלש קודם הירדן וג' לאחר הירדן הנה עוד היו כל ערי הלוים קולטות כשש ערי המקלט האלה והיו אם כן כל הערים מ"ח עיר שהם מ"ב ערי הלוים ושש ערי המקלט האלה שהיו גם כן ללוים כמו שאמר בפרשת מסעי ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט וגו' ועליהם תתנו ארבעים ושתי' עיר. ואמנם אמרו אחרי זה פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח. בא להודיע שלא צוה על גלות הרוצח בשגגה להענישו כי אינו בר עונשין יען לא עשה הרעה הזאת לרצונו. וכתב הפילוסוף שאין ראוי להעניש החוטא בשגגה לפי שהעונש אינו אלא אם להזהיר החוטא שלא יחטא עוד או להזהיר שאר האנשים שלא יעשו ככה. וידוע שעם כל העונשים לא תוסר השגגה כי אין בכח אדם למונעה. ומפני זה הוא בלתי ראוי להענש עליה גם כי לא יהיה מוסר ואזהרה לשאר בני אדם בשגגה היוצאת ולכן זכרה התורה שלא חייב גלות הרוצח בשגג' כדי להענישו. כי אם כדי להצילו מיד גואל הדם שבראותו אותו וחם לבבו וירדוף אחריו והשיגו כאשר ירבה הדרך ולא יוכל הרוצח לנוס אל עיר מקלטו והכהו נפש עם היותו בלתי ראוי למיתה כיון שלא הרג בכונה וזהו שאמר ולא אין משפט מות כי לא שונא הוא לו. רוצה לומר שהרוצח אינו בן מות ולכן ראוי לחמול עליו ולשמרו שלא ימיתהו גואל הדם כחום לבבו. ועל זה אמר על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך. רוצה לומר על כן כדי לחמול עליו ולא להענישו אנכי מצוך בערי המקלט האלה. ועם זה יותר הספק הי"ט:

לשלש שבעבר הירדן וכו'. כתב הר"ב. ומ"ב עיר וכו'. בגמ' דכתיב (במדבר ל"ה) ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. ומסיים בה הרמב"ם פ"ח מה' רוצח כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמנה עיר. הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט. ע"כ. [*ובזה מתיישב דלא תקשה שאמר הכתוב (שם י"ח) בארצכם לא תנחל. וללוים אמר (שם) בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה הואיל ולצורך ישראל הופרשו. וכ"כ הרמב"ן ז"ל שם בפי' החומש] ומ"ש הר"ב אלא שאלו שש ערי מקלט בין נכנס וכו'. גמ' לתרוצי דלא תנן אלא שש. והאיכא עוד מ"ב. והוה מצי למימר נמי דאיכא בינייהו פלוגתא דר"י ור"מ דסוף פרקין:

אתיא רוצח רוצח מחייבי גליות - במיתה כתיב (במדבר לה) לא תקחו כופר לנפש רוצח ובגלות כתיב (שם) לנוס שמה רוצח: