וְאִם־בְּשִׂנְאָ֖ה יֶהְדָּפֶ֑נּוּ אֽוֹ־הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו בִּצְדִיָּ֖ה וַיָּמֹֽת׃
הון עשיר
פטור. אע"ג דמת מחולי זה, משום הכי לא קתני רוצח שהכה כברישא, אלא המכה וכו', דהכא אף כי מת איכא מאן דאמר דלא מקרי רוצח דהא פטר ליה, והוא ר"נ. ועוד דבקרא דאבן וברזל (במדבר לה, טז-יז) נזכר רוצח בתרויהו, משא"כ בקרא (שמות כא, יח) דאבן ואגרוף דכתיב ביה ולא ימות. האי ועוד השיב לי אחד מתלמידי. ומהאי טעמא דאמרן דמשום דפטר ליה ר"נ לא קתני רוצח, מתישב שפיר נמי למה קתני חבירו ולא תני רעהו כברישא, דהתם לישנא דקרא קתני דכתיב (שמות ב, יג) למה תכה רעך. דפירושו רשע כמותך, דמדמת תחת ידו ש"מ דאף הוא רשע כמותו, משא"כ הכא דלא מת תחת ידו, דהא אפילו מת אח"כ הא פטיר ליה ר"נ, ולא נקרא מת על ידו אלא מת בחליו כשאר כל אדם, ולכן לא מקרי רעהו לשון רע ברשע אלא חבירו. ועוד השיב בני אברהם שמואל יצ"ו דהכא קתני חבירו לשון חברותא, משום דכתיב (שמות כא, יח) כי יריבון אנשים. דיחדיו היו עומדים ומריבים זה עם זה כשהכה אותו, משא"כ ברוצח הנזכר במסעי (במדבר לה) דלא כתיב ביה כי יריבון, דמשמע נמי שבא עליו בפתע פתאום על שנאה הנטורה בלבו, והרגו:
שד"ל
צדה: קרוב לשרש צוד, וענינו ארב ובקש להזיק, כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה (ש"א כ"ד י"ב), בצדיה (במדבר ל"ה כ'), בלא צדיה (שם שם כ"ב), וכן הצייד אורב לב"ח ומשתדל להמיתם או לתפשם.