וְאִם־בְּפֶ֥תַע בְּלֹא־אֵיבָ֖ה הֲדָפ֑וֹ אוֹ־הִשְׁלִ֥יךְ עָלָ֛יו כָּל־כְּלִ֖י בְּלֹ֥א צְדִיָּֽה׃
ברטנורא
ונזיר שנטמא. דכתיב (במדבר ו׳:ט׳) וכי ימות מת עליו בפתע פתאום, פתע, זה שוגג וכן הוא אומר (שם ל״״ה) ואם בפתע בלא איבה. פתאום, זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ז:י״ב) פתאים עברו ונענשו, והיינו מזיד, דאין עונש אלא על המזיד:
מיני תרגומא
כתב הרמב״ן אל משה ואל אהרן ואל מרים. הנה משה לא היה עמהם אבל הנבואה באה לשלשתן כאחד וטעם פתאום שלא היו בעת ההיא נותנים לבם ומתכווני׳ לנבואה ולכבוד משה באה להם מבלי הזמנה לדבר כי פתאום על דעת המפרשים דבר שלא עלה על לב מגזרת פתי ואמר הכתוב זה בעבור אהרן ומרים כי משה רבינו ראוי לנבוא׳ בכל עת ודעתו נכונה לדבקה בשם הנכבד בכל שעה כמו שפירשו רבותינו (שבת דף פ״ז. וביבמות דף ס״ב. וע״ש בתוס׳) בטעם פרישתו מן האשה. אבל אונקלוס אמר בִּתְכֵּיף והטעם כי כאשר היו נדברים במשה עוד הדבר בפיהם נאמר להם צאו שלשתכם לא איחר להם כלל ופתאום ענין מהירות הוא וכן ואקוב נוהו פתאום (איוב ה׳ ג׳) וכו׳ ופתאים הם הנמהרים ביותר שאין להם עיון בדבר ולא עצה כלל כמו עצת נפתלים נמהרה (איוב ה׳ י״ג) וכן לפתע ישבר (משלי ז׳ י״א) ואם בפתע בלא איבה (במדבר ל״ה כ״ב) בתכיף והוא כמו פתי מלשון פתאום וכו׳ עכ״ל: