פרשנות מצטטת על במדבר לה:לד

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי בַּפָּסוּק (במדבר לה:לד) ״אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעוֹדָן בָּאָרֶץ, עַד כָּאן. וְהוּא שֶׁאָמַר ה׳ לְאַבְרָהָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, פֵּרוּשׁ: רְאוּיָה לְךָ וְאַתָּה רָאוּי לָהּ. וְשִׁעוּר הַתֵּבָה הוּא אַרְאֶה אוֹתְךָ לָהּ וְאַרְאֶה אוֹתָהּ לְךָ, כִּי זֶה בְּלֹא זֶה אֵינָם רְאוּיִים לְהַשְׁרָאַת שְׁכִינָה וּלְרוֹב הַהַצְלָחוֹת.

ועל ג״ע שנאמר (ויקרא י״ח:כ״ח) ולא תקיא הארץ אתכם וגו' אמר ר' ישמעאל בר' יוסי כ״ז שישראל פרוצים בעריות שכינה מסתלקת מביניהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ועל ש״ד שנאמר (במדבר ל״ה:ל״ד) ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה וגו׳ ועל שמיטת:

שחת לו וגו׳. שני פסוקים הבאים מיוסדים על הקדמה אחת שבשירה זו מבואר שני חורבנות והגאולות היינו עד מקרא ל״ה לי נקם ושלם חרבן ב״ר. וזה המקרא הוא הגאולה מגלות בבל כאשר יבואר שם ואמר אי אלהימו הוא החורבן השני. ראו עתה וגו׳ היא הגאולה העתידה ב״ב. והנה ידוע דחרבן ראשון הי׳ בשביל ע״ז וג״ע וש״ד שהיה להכעיס להקב״ה. וחרבן ב״ש חרב מפני שנאת חנם וביארנו בס׳ במדבר ל״ה ל״ד שהיו עוסקים בתור׳ ועבודת ה׳ אך היה רוב ש״ד לש״ש שהיו דנים את העובר על איזה דבר שהוא צדוקי ומסור ומורידין וכדומה ובזה נעשה הנהגתם מקולקלת מאד והכל לש״ש וכאן הקדים להצדיק את פעולת ה׳ ואמר על חרבן ב״ר שחת לו. שהמה שחתו לו כ״י וכ״מ שנאמר השחתה הוא ע״ז ג״ע. וביאר המקרא לא. לא יעלה עה״ד שהקב״ה יפעל חלילה מעון הדור. אלא בניו מומם. שבניו נעשו בע״מ שהם חלק אלוה ממעל. וכשהשחיתו נעשו בע״מ כלשון המקרא כי משחתם בהם מום בם ובזה הרי הם כמו שחתו לו ועל דור חרבן ב״ש אמר דור עקש ופתלתול. שהוא הולך בעקשות ותועה מדרך השכל. ומפותל הרבה מעורב ומסובך מעשים טובים עם מעשים רעים. וקשה להפריד הטוב מן הרע באשר הרע נעשו לש״ש:

ושפיכות דמים - שהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה חמורה היא שמטמאת את הארץ כדכתיב (במדבר ל״ה:ל״ד) ולא תטמא את הארץ גבי פרשת רוצחין: