פרשנות מצטטת על במדבר לו:יא

מחלה נעה וגו'. וּלְהַלָּן (במדבר לו יא) הוּא אוֹמֵר "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה", מַגִּיד שֶׁכֻּלָּן שְׁקוּלוֹת — זוֹ כְּזוֹ, לְפִיכָךְ שִׁנָּה אֶת סִדְרָן (שם):

ואלה שמות בנותיו. נכתבו שמותיהן, לפי שאמרו בגמרא תנא בנות צלפחד דרשניות צדקניות חכמניות היו, ולזה נזכרו שמותיהן ג"פ בתורה, ואמר וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות ושם בנות צלפחד מחלה וגו', והיל"ל ושם בנותיו, ולמה הזכיר שמו פעם אחרת, לומר שכולם על שמו נקראו, מחלה, שכל יום ויום היתה מתפללת על חטא אביה שה' ימחול לו. נעה, שהיתה נעה ונדה על אביה. חגלה, חג לה שהיתה חוגה ובאה בכל יום לבית המדרש לשמוע ההלכה מפי משה, וכששמעה פרשת יבמין שהיה דורש משה כו'. מלכה, הוא לשון המלכה שהיא לשון עצה, ונתרצו כולם לבא לבית המדרש, א"כ הם צדקניות. דרשניות, שנזכרו כאן פעם שנית, שארז"ל שאמרו למשה אם אנו נחשבות לזרע תן לנו נחלה ואם לאו תתיבם אמנו. חכמות, שנזכרו פעם שלישית בפרשת מסעי ותהיינה מחלה וגו' לבני דדיהן לנשים, ולא לאחרים כדי שלא תסוב נחלה, כדאיתא בגמרא שבנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים, שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים והם לא רצו, מחכמה עשו כן. א"כ לא על חנם נזכרו ג"פ. וכן ארז"ל ראויה היתה פרשת נחלות להכתב ע"י משה אלא שזכו בנות צלפחד, שמגלגלים זכות ע"י זכאי כו':

וּלְהָבִין הַכַּוָּנָה אָעִיר גַּם כֵּן בְּסֵדֶר שְׁמוֹת הַבָּנוֹת, שֶׁרוֹאַנִי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְסַדְּרָן בְּסֵדֶר שָׁוֶה שֶׁמַּזְכִּירָם בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁכֵּן תִּמְצָא בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי (במדבר ל״ו:י״א) שֶׁסִּדְּרָם שֶׁלֹּא כְּסֵדֶר זֶה. וּבְמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (ב״ב ק״כ) אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: לְהַלָּן מְנָאָן דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן וְכָאן דֶּרֶךְ חָכְמָתָן. וּפֵרֵשׁ רַשְׁבַּ״ם: ״לְהַלָּן״ הוּא בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן, וְ״כָאן״, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה מְנָאָן דֶּרֶךְ חָכְמָתָן. וְאֵין הַדְּבָרִים נִרְאִים מִכַּמָּה טְעָמִים: א׳ – בַּמֶּה מְסֻיָּם הַדָּבָר כִּי מְנָאָן דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן בְּעִנְיַן הַנִּשּׂוּאִין, כִּי מִי יֹאמַר שֶׁהַכָּתוּב דֶּרֶךְ נִשּׂוּאֵיהֶן מָנֵי לְהוּ. ב׳ – לָמָּה כְּשֶׁמְּנָאָם הַכָּתוּב לְמַעְלָה (במדבר כ״ו:ל״ג) בְּמִסְפַּר בְּנֵי מְנַשֶּׁה לָמָּה לֹא מְנָאָן דֶּרֶךְ גְּדֻלָּתָן, וְשָׁם אֵין דְּבַר חָכְמָה וְלֹא תְבוּנָה. ג׳ – מִדִּבְרֵי הַתַּלְמוּד קָשֶׁה לָמָּה הִקְדִּים לוֹמַר ״לְהַלָּן״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְכָאן״ וְכוּ׳, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנַת אָמְרוֹ ״לְהַלָּן״ הוּא הָאָמוּר לְבַסּוֹף בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי, גַּם תֵּבַת ״לְהַלָּן״ פְּשָׁטָהּ הוּא מִקּוֹדֶם.