וְ֠אִם בְּי֨וֹם שְׁמֹ֣עַ אִישָׁהּ֮ יָנִ֣יא אוֹתָהּ֒ וְהֵפֵ֗ר אֶת־נִדְרָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יהָ וְאֵת֙ מִבְטָ֣א שְׂפָתֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר אָסְרָ֖ה עַל־נַפְשָׁ֑הּ וַיהוָ֖ה יִֽסְלַֽח־לָֽהּ׃
צרור המור
והתחיל ענין הנדרים בראשי המטות. לרמוז אל מה שאמרו הקודמים שחייבים בית דין להעמיד שופטים ושוטרים בימים טובים. בענין שלא יתחברו האנשים והנשים ויבואו לידי עבירה. ולכן אחר שהשלים ענין המועדים. אמר וידבר משה אל ראשי המטות. לרמוז שצריך שוטרים במקל וברצועה במועדים למנוע האדם מן העבירה. וכן אמר ראשי המטות. להודיענו שהנדרים הם דברים גדולים והם פורחים באויר. וצריך יחיד מומחה להתירם ולעקור הנדר מעיקרו ושיפתח לו בחרטה. ואם אין יחיד מומחה צריך שלשה הדיוטות לפי שדעות האנשים אינם שוות. וצריך מכריע להכריע בענין שילכו אחרי רבים. ולכן אמר ראשי המטות לבני ישראל. לכלול יחיד מומחה והדיוטות אשר להם ניתן הרשות. כאומרם לא יחל דברו אבל אחרים מוחלים לו. ומתירין לו. החכם בלשון התרה והבעל בלשון הפרה. כלשון הכתוב כאן בבעל והפר את נדרה. והחכם בל' התרה כאומרו לאסור איסר. והפך האיסור הוא המותר. וי"א כלשון הכתוב כאן לא יחל דברו אבל אחרים מוחלים לו. וזהו שאומרים בהתרה מחול לך והראשון נכון:
שערי תורת ארץ ישראל
אריב"ח גזירת הכתוב היא הפר את נדרה כו'. —צ"ל: גזירת הכתוב היא והפר את נדרה אשר עליה (במדבר ל' ט') הפר את נדרה כו'.
לבוש האורה
רש"י וה' יסלח לה ואם המופרין צריכין סליחה ק"ו שאינן מופרין ע"כ מתמיהין העול' מאד מה צריך רש"י לומר זה דמלתא דפשיטא הוא ואני אומר שתי תשובות יש בדבר חדא כבר אמר רש"י ופשוטו של מקרא לשון מניעה והסרה היא שפירושו והניא לשון מניעה הוא כלומר שמונע אותה מתחלה מלידור שאמר לה קודם שנדרה שלא תדור נדר זה או אפי' אחר שנדרה אמר לה שלא תקיים נדרה ואינו אומר מופר לך זהו נקרא מניעה כיון שלא אמר מופר לך אלא שרבותינו ז"ל אמרו הנאה שבפרשה זו אינה לשון מניעה והסרה אלא צריך לומר מופר לך מדכתיב ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר וגומר הוי אומר הנאה זו רצה לומר הפרה צריך לומר מופר לך והשתא נזהר רש"י שמא היה עולה על הדעת שאם מנע אותה האב או הבעל קודם נדרה שלא תדור נדר זה או אחר שנדרה אמר לה אל תקיימנו הוי חשיב טפי מהפרה וכשמנעה מלידור או מלקיים נדרה והיא צייתת לו ועוברת על נדרה אפי' סליחה אינה צריכה לכך הוצרך רש"י לומר שאינו כן שאם המופרין שהוא לשנא מעלי' צריכים סליחה ק"ו שאינן מופרין אע"פ שמנעה כבר מלקיימו והיא עברה על הנדר שצריכה סליחה דמניעה לאו כלום הוא ועוד נ"ל יש תשובה אחרת בדבר דה"ק רש"י אם המופרין צריכין סליחה כו' דכיון דאפי' הנדר שאמר עליו הבעל בפירוש מופר לך צריך סליחה כשעוברת על אותו הנדר ק"ו נדר שלא אמר בפירוש שיהא מופר והיכי דמי כגון שנדרה ואסרה עצמה בשני דברים כגון בתאנים וענבים והפר אחד והחריש על השני והיא שמעה שהפר אחד ואמרה הואיל והאחד מופר ודאי גם השני מופר כמו נדר שהותר מקצתו הותר כולו ואכלה את השני שלא הפר אשמעינן רש"י שצריכה סליחה משום דס"ל דלא אמרינן בהפרה הופר מקצתו הופר כולו ועל זה אמר ק"ו שאינן מופרין שצריכה סליחה ועיין בע"ז סי' רל"ד סעיף ל"ו זהו משלי ומצאתי עוד בה שלישיה כגון שהיתה ארוסה ונדרה בבית אביה והפר לה אביה לבדו והיא חשבה שבזה הופר נדרה כי סמכה על הפרת אביה ועברה על נדרה כי לא ידעה שצריכה גם הפרת הארוס זו היא צריכה סליחה מק"ו שהרי אינה מופר כיון שהארוס לא הפר לה וגם זה נכון כללא דמלחא דבכולהו ה"א דעדיפים מאשה שנדרה בנזיר כו' ואינה צריכה סליחה דהתם מחשבתה היא לעבירה לכך צריכה סליחה ובאלו מחשבתה היא טובה שהיא חושבת שאינה עושה עבירה וסליחה אינה צריכה קמל"ן רש"י דאדרבה ק"ו הוא שצריכה סליחה דהתם אין כאן אלא מחשבת עבירה והמעשה מיהא לאו עבירה הוא ובאלו אע"ג דמחשבת' לא עבירה היא המעשה מיהא עבירה הוא וגרוע הוא מחשבת עבירה וצריכה סליחה נ"ל: