פרשנות מצטטת על במדבר ל:יג

בספק וכו׳ מעלה עליו הכתוב. ולא ידע ואשם ונשא עונו (ויקרא ה׳:י״ז) אישה הפרם וה׳ יסלח לה (במדבר ל׳:י״ג) כדאיתא מזה באריכות בנזיר דף כ״ג ע״א ע״ש:

זה הדבר. תניא, זה הדבר. החכם מתיר והבעל מיפר, מכאן א"ר יוחנן, חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר כלום ^בבבעל כתיב מפורש בפרשה לשון הפרה, ואם הפר יפר, ולשון התרה בחכם ילפינן מדכתיב להלן לא יחל דברו ודרשינן הוא איני מיחל אבל אחרים מחלין לו והוא לשון חולין, ובחולין שייך לשון התרה. ועכוב דבר זה מסמיך אלשון זה הדבר דמשמע דברים ככתבן.
וטעם הדבר דלא מהני חלופי הלשונות אלה כמבואר, אע"פ דלכאורה שניהם מורים על ביטול הנדר, הנה הרשב"ם בב"ב ק"כ א' טרח הרבה בבאור דבר זה. ולי נראה פשוט, משום דמתכונת ביטול הנדר שע"י חכם הוא ביטול מעיקרא, דכיון שמוצא פתח ועילה שלא היה יכול או רשאי הנודר לנדור ממילא עוקר הנדר מעיקרו, והוי כלא נדר מעולם, משא"כ לבעל לא נתנה התורה רשות לעקור נדר אשתו מעיקרא אלא רק להפר אותו כמש"כ ואם הפר, והר"ן כתב בסוגיא כאן דלשון היתר מורה על עקירה למפרע ולשון הפרה על מכאן ולהבא, ולפי"ז כשאומר החכם בלשון הפרה והבעל בלשון התרה הרי הם משתמשים בלשון שלא זכתה להם התורה, וממילא אין תוקף בדבריהם, ודו"ק.
וע"פ זה יוצא לנו דרק לשון הפרה אינו מועיל בחכם, אבל שאר הלשונות שמורים ביטול והיתר למפרע מהני, כגון שרוי לך מחול לך וכדומה, ומה שתפס הגמרא לשון התרה הוא שתפס אחד הלשונות המורים ביטול מעיקרא, אבל אין ה"נ שיתר לשונות מעין מובן זה מהני.
ומה מאוד יתבארו היטב לפי"ז דברי הירושלמי נדרים פ"י ה"ח שהחכם מתיר גם בלשונות אין כאן נדר אין כאן שבועה, וזה כמש"כ דכל הלשונות המורים ביטול מהני בחכם.
ור"ן בסוגיא כאן הביא דברי הירושלמי הנזכר בזה"ל, ובירושלמי משמע דחכם נמי מצי קאמר אין כאן נדר אין כאן שבועה, עכ"ל. וכתב על זה בשירי קרבן בירושלמי שם וז"ל, וקשה דמשמע מלשונו דאף הבעל יכול לומר כן, ומסוגיין משמע דדוקא החכם מצי לומר כן ולא הבעל, עכ"ל.
ואני מצטער מאוד על גאון מובהק כמהו שנכשל לטעות כל כך בדברי הר"ן, אשר כונתו פשוטה וברורה שהחכם מצי נמי לומר אין כאן נדר וכו' כמש"כ, והמלה נמי נשתרבבה מעט מלמטה למעלה, וצ"ל דחכם מצי נמי, ולא הייתי כותב זאת לרוב הפשיטות רק לבל יטעה תלמיד טועה להוציא כונה מוטעת מדברי הש"ק שהר"ן מתיר שיאמר הבעל בלשון אין כאן נדר, וזה היפך הלכה מרווחת בגמרא.
והנה כפי שכתבנו פשוט ומבורר הדבר דבחכם מהני כל לשון התרה, ומהאי טעמא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח ס"ג כיצד היא התרה, יאמר לו ג' פעמים מותר לך או שרוי לך או מחול לך. ומ"ש שצריך לומר ג' פעמים לאו מעיקר הדין הוא אלא כך נוהגים כדי לחזק הענין, יעו"ש במפרשים. ונראה דמה שנהגו בהתרת נדרים בער"ה לומר ג' פעמים הכל מותרים לכם וכו', הוא למותר, כי הן המכוון מה שאומרים ג' פעמים הוא כדי לצאת חובת המנהג הנזכר בשו"ע שם, אך הלא מכיון שאומרים בנוסח ההתרה הכל מותרים לכם, הכל שרוים לכם הכל מחולים לכם, וכל אלה הלשונות הם לשון התרה כמש"כ, א"כ כבר שנו ושלשו ההתרה, כמבואר, ודו"ק. .
(נדרים ע"ח א׳)

ואם המר ימירנו יפר יפירנו הוין סברין מימר כו'. —צ"ל: ואם המר ימיר (ויקרא כ"ז יו"ד) לרבות את השליח (פי' דהשליח לוקה, וכעין זה בתמורה ט' א' באומר כל הרוצה להמיר בבהמתו יבוא וימיר) ואם הפר יפר (במדבר ל' י"ג) לרבות את השליח הויין סברין מימר שאין שלוחו של אדם כמותו אלא שריבה הכתוב.

מיום אל יום. שֶׁלֹּא תֹאמַר מֵעֵת לְעֵת, לְכָךְ נֶאֱמַר "מִיּוֹם אֶל יוֹם", לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מֵפֵר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ (נדרים ע"ו):