פרשנות מצטטת על בראשית א:ג

ראוי לדעת למה קראו חכמי' שמו יח' מקום שאם הוא כדי להרחיק ממנו כל שיעור מוגבל שעל כן אמרו שהוא מקומו של עולם עדיין לא יצאנו מן הספק דמדנחתינן לכנות לו שם מקום נראה שיש לו גבול מה שאינו. אמנם כדי לדעת שלהיות האור יקר שבנמצאו' לא ידענו לכנות אל הסיבה ראשונה כינוי יקר ממנו וקודם שברא העולם היה אור שכינתו ממלא הכל ולהיות כ"כ מבהיק שהיה בלתי אפשר להצטייר בו העולם כביכול צמצם אותו בעצמו מעין מה שצמצם בין בדי הארון. והשאיר מקום פנוי באמצעיתו ולפי שעדיין היה האור גדול לצורך המצטרך חזר וצמצמו הוא שכתוב יהי אור ויהי אור יהי אור אפשרי להאציל בו אצילות כי זה הוא חשך אצל כל בריה להיותם אצלו כעטלפים באור השמש. ויהי אור אינו או' ויהי אור הוא אור הצמצום שני. ומניצוץ אור הצמצום ראשון האציל וברא ויצר ועשה בתוך הצמצום שני כל מה שידע מרע"ה ויותר ממנו הרבה ולפי זה האור מסילוק שני היה מקום קודם צמצומו. הוא שכתוב הנה מקום אתי ולפי שאור שכינתו הנז' דומיה לו תהלה. ואין כח בשום נברא לספר תהלתו ע"כ כל כונותינו בשבחות והלולים וברכות הוא אל המקום ההוא. ואל המקום הזה באמרנו ברוך המקום. נמצאו כל דברי חכמי' קיימי' ואמתיים ומובני' כפשטן ואינם משל ודמיון כלל וכך הם בכל מקו' והמבין ויודע עיקרם ימנאם כן. ולפי שיציאת מצרי' היה חדוש העולם בכלל ובפרט. כמפורש בדברי רז"ל חדשים גם ישנים כל א' וא' כפי דרכו בדרכי הפרד"ס. ע"כ המגיד לקח הלשון הזה בבבא הזאת להודות ולשבח עד המקום האפשרי מהחסד שעשה לנו ולאבותינו. ולברכו על שנתן תורה לעמו ישראל שבאמצעותה נוכל לידע הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו במצרי' כגון החמשים מכות שלקו המצריים במצרים כמו שיבא בעה"י.

ואם באתי לדרוש. רש"י בא ליישב הפשט, ופירש ראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תוהו ובוהו "ויאמר אלקים יהי אור", ועיקר התחלת ספור הבריאה – "יהי אור". וכך פירושו; בתחלת בריאת שמים וארץ, וכאשר הארץ היתה בהתחלת הבריאה תוהו ובוהו, אז "ויאמר אלקים יהי אור" (פסוק ג). ומה שהוצרך להמשיך הסיפור עד "ויאמר אלקים יהי אור" ולא המשיך הספור עד "והארץ" (פסוק ב), שאם כן היתה הוי"ו של "והארץ" נוספת, ולא היתה משמשת שום דבר, שהיה לו לכתוב 'הארץ היתה תוהו ובוהו', ולפיכך המשיך הספור עד "ויאמר אלקים יהי אור". אף על גב שגם הוי"ו של "ויאמר" אינה וי"ו החבור, מכל מקום היא משמשת להפוך העתיד עבר, אבל וי"ו של "והארץ" לא היתה משמשת כלום (כ"ה ברא"ם):

זה הספר נקרא בפי בעלי המדרש ספר שמות. כדאיתא בב״ר פ״ג ויהי אור נגד ס׳ שמות כו'. וכן בהרבה מקומות. והרמב״ן סוף הספר קראו ספר הגאולה.