פרשנות מצטטת על בראשית א:כב

התלמוד הירושלמי (כד ע"ד) פותח את המסכת: "בר קפרא אמר מפני שכתוב ב(ו)[ה] ברכה", שהרי בפרשת הבריאה ליום החמישי (בראשית א כ-כג) נאמר כי נבראו בו ביום החיה, העוף והדגה בים, "ויברך אֹתם אלֹהים" (פסוק כב). בהמשך הסוגיה נאמר: "שוין שאינה נישאת לא בערב שבת ולא במוצאי שבת. לא בערב שבת מפני כבוד שבת ולא במוצאי שבת. חברייא אומרין מפני הטורח. רבי יוסי אומר מפני כבוד שבת. מתניתא מסייעא לחברייא: מפני מה אמרו 'בתולה נישאת ביום הרביעי' כדי שיהא אדם מתקין צרכיו שלשה ימים זה אחר זה". אף בתלמוד הבבלי נזכרים שני טעמים אלו לנישואי בתולה ביום רביעי. בדף ה ע"א נזכרת דרשתו של בר כפרא: "בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים", ואף הנימוק של הכנה חוזר בתלמוד הבבלי כתשובה על שאלה: "ותינשא באחד בשבת?... שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה" (ב ע"א; ג ע"ב). אף בבראשית רבה נשנה הטעם של נישואי בתולה ביום הרביעי משום ברכה: "ויברך אתם אלהים. תמן תנינן בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי. למה, לפי שכתוב בהן ברכה" (פ"ח יב, עמ' 66). כללו של דבר, מצינו שלושה טעמים להלכה שבמשנה שהבתולה נישאת ביום הרביעי: א) הטעם השנוי במשנה ובתוספתא, "שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין"; ב) הטעם השנוי בתלמודים ובמדרש, מפני שכתובה בו ברכה. לכאורה טעם זה רלוונטי רק לנישואי אלמנה ביום חמישי, שהרי ברביעי לא נאמרה ברכה, כפי שטוען הירושלמי עצמו; יש אפוא להסביר כמו ליברמן שהכוונה היא לרביעי אור לחמישי ולחמישי אור לשישי. זאת ועוד, בטעמים מדרשיים מסוג זה אין צריך לדקדק; ג) הטעם השנוי בתלמודים: כדי שיהיה אדם טורח שלושה ימים. לולא הטיעונים שנביא בהמשך הרי שלפי דרכי המחקר המקובלות הנימוק הראשוני הוא עניין בתי הדין, וכאשר נימוק זה אבד טעמו, או נראה כבלתי מספק, נמצאו טעמים אחרים, נימוקים טכניים ותועלתיים מצד אחד, והנמקות ספרותיות ורעיוניות מצד אחר.

התלמוד הירושלמי (כד ע"ד) פותח את מסכת כתובות: "בר כפרא אמר מפני שכתוב ב(ם)[ה] ברכה", שהרי בפרשת הבריאה ליום החמישי (בראשית א כ-כג) נאמר כי נבראו בו ביום החיה, העוף והדגה בים, "ויברך אֹתם אלהים" (פסוק כב). בהמשך הסוגיה: "שוין שאינה נשאת לא בערב שבת ולא במוצאי שבת. לא בערב שבת מפני כבוד השבת ולא במוצאי שבת. חברייא אמרין מפני הטורח. רבי יוסי אומר מפני כבוד השבת. מתניתא מסייעא לחברייא: מפני מה אמרו בתולה נישאת ביום הרביעי כדי שיהא אדם מתקין צרכיו ג' ימים זה אחר זה". אף בתלמוד הבבלי נזכרים שני טעמים אלו לנישואי בתולה ביום רביעי. בדף ה ע"א נזכרת דרשתו של בר קפרא: "בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים". אף הנימוק של הכנה חוזר בתלמוד הבבלי כתשובה על שאלה: "ותינשא באחד בשבת?... שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא אדם טורח בסעודה שלשה ימים אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת וברביעי כונסה" (ב ע"א; ג ע"ב). אף בבראשית רבה נשנה הטעם של נישואי בתולה ביום הרביעי משום ברכה: "ויברך אתם אלהים. תמן תנינן בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי. למה, לפי שכתוב בהן ברכה" (פ"ח, יב, עמ' 66). כללו של דבר: מצינו שלושה טעמים להלכה שבמשנה כי הבתולה נישאת ביום הרביעי: א) הטעם השנוי במשנה ובתוספתא: "שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית הדין"; ב) הטעם השנוי בתלמודים ובמדרש, מפני שכתובה בו ברכה; ג) הטעם השנוי בתלמודים: כדי שיהא אדם טורח שלושה ימים.

ויברא אלהים את התנינים הגדולים הם ד' מחנות שהם מחוץ לשכינה (נ"ל דצ"ל וכנגדם) אמר לויתן זה יצרת לשחק בו ובראו הקב"ה לקלס אותו ולרוממו בדברי שירות ותושבחות זהו יצרת לשחק בו. ואת כל החיה הרומשת היא החי' המרובעת פנים פני אדם פני ארי' פני השור פני הכרוב ולכל פנים ד' פנים (ועיין בזוהר במדבר קי"ח ע"ב) וד' כנפים למעל' כנפיה' פרושו' הכנפיה' (נ"ל ופניהם) ומראיה' ומעשיהם כמראה אש. ומתוך אש אדומה אש שחורה וזהו שנאמר בקבלה (יחזקאל יו"ד) היא החי' אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. ולכך אמר אשר שרצו המים למיניהם. וקראם בשם חיים (נלמהר"ם חי') כי הגופות נדבקות מכל (נלמהר"ם אבל) פניהם וכנפיהם פרודות לכל פנים (נ"ל כנפים) כאמור בקבלה לכך אמר אשר שרצו המים למיניהם (נ"ל ר"ל דקרא כל המרכבה שתחת אלהי השמים בשם תי' אחת בשביל שהגופות נדבקות וקראם לפעמים חיות לשון רבים וגם למיניהם בשביל שפניהם וכנפיהם פרודות וק"ל): ואת עוף כנף למינהו אלו המלאכים הנבראים בחמישי כי הם מדריגות מדריגות זה למטה מזה וזה למעלה מזה כי יש אש דוחה אש ואש אוכלת אש ומהם ממים ומהם מרוח וכפי סודם שליחותם והמשתלח לרחמים הוא ממים והמשתלח לדין הוא מאש ולכך אין מלאך משתלח לדין ולרחמים ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים כד"א (קהלת יא) כעצמים בבטן המלאה. כי לא יצא (נ"ל יצאו) מים החכמה עד יום הששי כשאמר תוצא הארץ נפש חי' למינ' והמלאכי' האלה שנבראו ביום החמשי מתבטלים כהתבטל הניצוץ ע"ג גחלת אחר שאומרים שירת כי סבת (נ"ל סבתם) היא חצונה וכחם תשי' ובטל לעמוד לפני יוצרם ומתגלגלים וחוזרים פעם אחרת ואומרים שירה והולכים להם. וכפי הענין הזה נאמר חדשים לבקרים רבת אמונתך: על זה אין שלום עליך יש (נלמהר"ם אמר כולם אליך ישברון). לתת להם את אכלם בעתו ר"ל המשכתם

ברכה לדגים - פרו ורבו ומלאו את המים כו' (בראשית א׳:כ״ב):