פרשנות מצטטת על בראשית א:כח

אל משה ואל אהרן. י"ח פעמים נתייחד הדבור למשה ולאהרן ביחד, ואלו הן, וארא ו' י"ג, שם זיי"ן חי"ת, ושם ט' ח'. בא י"ב א', ושם י"ב א', ושם י"ב מ"ג, שמיני י"א א', תזריע י"ג א', מצרע י"ג ל"ג, ושם ט"ו א', במדבר ב' א' שם ד' א', שם ד' י"ז, בהעלותך י"ב ד', שלח י"ד כ"ז, קרח ט"ז כ', וכאן בפ' חקת ריש הפרשה, כ' י"ב, כ' כ"ד. ומה שאמר להם הקב"ה שיאמרו לישראל הם י"ג פעמים, כי דל מהנך י"ח ה' פעמים שלא הי' שליחותן לישראל רק אליהם לבד הי' הדבור, ואלו הן ויאמר ה' דכי ידבר אליכם לא נשתלחו לישראל רק לפרעה, ויאמר ה' דקחו לכם מלא חפניכם ג"כ לא נשתלחו רק להביא מכת שחין, וידבר ה' דנשא את ראש בני קהת, וידבר ה' דאל תכריתו גם שם לא הי' המצוה לישראל, רק למשה ולאהרן לבדם שיקבלו מספר בני קהת ולהזהיר על כלי מקדש, ויאמר ה' פתאם ג"כ לא נשתלחו כלום רק שהיה תוכחת מוסר למרים ולאהרן על תלונתם במשה, וא"כ לא נשתיירו רק י"ג פעמים שנצטוו בשליחותן לישראל, והיינו דאיתא בת"כ י"ג דברות בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין שלא נשמע קול הדבור רק למשה לבד, כי א"צ למעט את אהרן רק בי"ג דברות, והבן, והי"ח פעמים שנאמרו למשה ולאהרן, וכן הי"ג פעמים שנצטוו על שליחותן לישראל הם בסוד י"ג י"ח (הגר"א) ודבר גדול השמיענו בזה ליישב היטב דברי ריב"ב דבריש ת"כ במאמר י"ג דברות נאמרו למשה ולאהרן, אשר שקלו וטרו הרבה ליישבו הרא"ם ובעל קרבן אהרן, וכמה דבריהם דחוקים למעיין בהם, וכבר האריך החכם רוו"ה לעורר עליהם, והוא בחר לו דרך אחרת בקונטרס מיוחד אשר לו בסוף ס' דברים, ע"ש, ובדברי הגר"א דברי ריב"ב נכונים כפשטן, וסוד י"ג י"ח שהזכיר, נראה שרמז בזה על סוד יחוד והן י"ג מדות רחמים שבתורה י"ג שהן ח"י עלמין בסוד הדעת דו"ן דכר י"ג נוקבא ה' והן ח"י עלמין י"ג נהרי אפרסמון ח"י טורי אפרסמון דכיא, י"ג עם ל"ב (נתיבות) סוד מה, ח"י עם ל"ב סוד מי, וזהו סוד מה ומי כמ"ש מי עלה שמים וירד מה שמו וכו'. מכלל הדברים יצא לנו דלרבותינו בכ"מ שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, בכולם הי' הדבור למשה שיאמר לאהרן, וכן דרך המקראות לומר ויאמר אל פלוני, והכוונה ע"י שליח, כגון ויוסף ה' דבר אל אחז (ישעיהו ז׳:י׳) ע"י ישעי' הנביא, ויאמר ה' לו דגדעון (שופטים ו') ע"י מלאך, ויאמר ה' אל דוד (שמואל א כ״ג:ב׳) באמצעות האורים, וכמו שהערותי בבראשית א' כ"ח:

ויקרא וגו' וידבר. אינם פעלי' עצמיים, רק המה פעלים מסבים (ווירקונגפעראנלאססענדע) כאשר הרחבנו לדבר בזה (בראשית א' כ"ח), כמה יש בזה מן ההגשמה, כשנתאר לבורא ית"ש תארי הדיבור הגשמי, אשר לא יתכנו בלתי כלי המבטא, ואינם נאותים רק לעצם גופני, לא להרוחני המרומם, לכן כשהלשונות אלו נאמרו אצלו ית' תרגום ויקרא (עם ערגינג איין רוף) וידבר (ליעס איין וואָרט ערגעהען):

ועל דרך הקבלה תנו לה מפרי ידיה, הזכיר כן על המדה שהתחיל עליה אשת חיל מי ימצא, כי רצה שלמה ע"ה לחתום ספרו במדה שהיא חתימת הבנין, ויען כי משם שמעו בני ישראל את התורה הוא שכתוב (דברים ד) מתוך האש, ואמר הנביא (חבקוק ג) נתן תהום קולו, לכך סדר שבחיה והזכיר מעלותיה בכ"ב אותיות התורה, וכונת הכתוב תנו לה מפרי ידיה, תנו לה ברכה, והזכיר מפרי ידיה כענין שאמרו תן לו משלו שאתה ושלך שלו, ויהללוה בשערים מעשיה, הוא ההלול, וכן הזכיר דוד ע"ה בפסוק אחד ברכה והלול, הוא שאמר (תהלים קד) ברכי נפשי את ה' הללויה. ואע"פ שכל המתברך מתברך מברכותיו של הקב"ה, מצינו שהקב"ה חפץ בברכת בני אדם והוא צוה לנו בכך, כמו שאמר (דברים ח) וברכת את ה' אלהיך, והוא יתעלה המברך (ישעיה סה) והמתברך בארץ יתברך באלהי אמן, ותתעורר במה שדרשו רז"ל כל המברך מתברך, שהוא כלל הכולל את הכל, וידוע בברכה שהוא קיום העולם, ולכך התחילה תורה בב' בבריאת עולם לפי שהברכה קיום העולם, וברך הקב"ה לאדם שנאמר (בראשית א) ויברך אותם אלהים, וברך לנח ולבניו שנאמר (שם ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו, עד שעמד אברהם שהיה ראש האמונה ומסר הברכות בידו ואמר לו (שם יב) והיה ברכה, ולא אמר והיה ברוך או מבורך אלא והיה ברכה, אמר לו אתה מקור הברכה לברך לכל מי שתרצה, וממנו ואילך היו הברכות מסורות ביד הצדיקים, שכן כתוב ביצחק שאמר ליעקב (שם כז) ואברככה לפני ה' לפני מותי, וכן מצינו ביעקב שבירך לבניו סמוך למיתתו הוא שכתוב (שם מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, וכן מצינו משה רבינו ע"ה שברך את השבטים סמוך למיתתו והתחיל ברכתו במלת זאת, ממקום שפסק יעקב שאמר וזאת אשר דבר להם אביהם, וזהו שכתוב.

אריד בשיחי. אתאונן בצערי כמו זכר עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט) וירדתי על ההרים (שופטים י״א:ל״ז) ומנחם פתר ל' ממשלה כמו ורדו בדגת הים, ושיחי לשון שיח, למי שיח (משלי כ״ג:כ״ט) (סא"א):