פרשנות מצטטת על בראשית ג:א

כיצד מערימים על הבכור
לשון ערסה פירושו תחבולה ליסט בל"א בין באופן המותר או שאינו מותר. והיינו בין להזיק, כמו והנחש היה ערום (בראשית ג' א'). בין להנצל, כמו ערום ראה רעה ונסתר (משלי כ"ב ג'). בין להרוויח לעצמו או לאחרים, כמו שומר תוכחת יערים (משלי ט"ו ה'), וערומים יכתירו דעת (משלי י"ד י"ח). אבל מרמה הוא תמיד באופן שאינו מותר, משום שיוזק בו אחר, ופירושו הינטערגעהען. והכא בלשון ערמה ר"ל כיצד רשאי לעשות תחבולה להרוויח בהיתר בכור שיוולד בעדרו:

ואברם כבד. מאד במקנה בכסף ובזהב. יש לשאול מנין היה לו לאברהם ג"כ ממון מה היתה מלאכתו ומה סחרותו וירושה מאבותיו לא היה לו כי אביו היה עושה צלמים ומוכרם כבמדרש, ובפרט מדבריו של עבד אברהם כשהלך אצל בתואל אמר וה' ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים, והיה מאכיל לכל באי עולם כפי רצונו שכן אז"ל ויטע אשל שא"ל שהיה אומר לו קופרא את בעי, פירוש בשר, או ירקא את בעי, היה צריך ממון רב מאין היה לו לאברהם כ"כ ממון, ואם היה לו כ"כ ממון למה לא הניח לבנו ליצחק ואליבא דהראב"ע שפירש על פסוק ועשה לי מטעמים ואוכלה שהעני מממונו. אלא הענין הוא כמו שפירשתי על ענין מלחמת המלכים שאברהם אבינו הוא תיקון אדם ואדם הוא משל על כל העולם כולו אפי' הכסף והזהב היה נכנע לו והיה נגלה לו המוצא שלו, כי לא נברא כל העולם אלא בשביל אברהם שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברה"ם והיה לוקח ממנו די ספוקו כדי להאכיל לכל באי עולם כדי שיכירו יחודו של מקום, כי אברהם הוא אדם הראשון כמו שאמרנו והיה יודע מקום הכסף והזהב, לפי שבתחלה הראם הקב"ה לו כמו שאמר במדרש וכתבתיו בפרשת בראשית על פסוק והנחש היה ערום:

ואמר 'שתקות אנוש רמה', רוצה לומר כי סוף האדם הוא למיתה, כי המיתה ראויה לאדם, וכמו שאמרו במדרש (שמו"ר ב, ד) כל מי שנאמר בו "היה" מתוקן הוא לדבר; "הן האדם היה" (בראשית ג, כב), מתוקן הוא למיתה. "והנחש היה" (בראשית ג, א), מתוקן הוא לפרעניות. שתראה מזה כי עצם האדם ראוי לו המיתה. וכל מי שמתוקן אל דבר שייך לומר שהוא מקוה לזה, אף כי אינו מקוה לזה, אבל מצד כי צורתו העצמית מקוה לזה ומתוקן לזה, שייך לומר שתקותו הוא לכך, שכל העומד לדבר ומוכן הוא לו, שייך בו תקוה. ולפיכך אמר 'שתקות אנוש רמה', ולא אמר 'תקותך רמה', שאין תקות האדם לזה, רק אמר זה על הצורה האנושית בכלל, לא על האדם הנוכח שהוא מקוה הפסד. וכן אמרו רז"ל (ברכות יז.) סוף בהמה לשחיטה וסוף אדם למות, שתראה מזה כי זהו התקוה מצד עצם צורתו, ודבר מבואר הוא.

נערמו מים. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן עַרְמִימוּת, וּלְשׁוֹן צַחוּת הַמִּקְרָא כְּמוֹ "עֲרֵמַת חִטִּים" (שיר השירים ז'), וְנִצְּבוּ כְמוֹ נֵד יוֹכִיחַ: נערמו. מִמּוֹקֵד רוּחַ שֶׁיָּצָא מֵאַפְּךָ יָבְשׁוּ הַמַּיִם, וְהֵם נַעֲשׂוּ כְּמִין גַּלִּים וּכְרִיּוֹת שֶׁל עֲרֵמָה, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים: