פרשנות מצטטת על בראשית ג:ג

ואך את דמכם וגו'. בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב, דאמר קרא ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, אפילו בדיין אחד ^ויתכן דסמיך לדרוש כן אלשון אדרוש, לשון יחיד. , מיד כל חיה – אפילו שלא בהתראה, אדרשנו ומיד האדם אפילו בעד אחד, מיד איש ולא מיד אשה, אחיו – אפילו קרוב ^זועיין ברמב"ם פ"ב ה"ג מרוצת כתב וז"ל, שופך דם האדם זה ההורג בעצמו, את דמכם לנפשותיכם זה ההורג את עצמו, מיד כל חיה אדרשנו זה המוסר חבירו לפני חיה לטרפו, מיד האדם מיד איש אחיו, זה השוכר אחרים להרוג את חבירו, ובפירוש נאמר בשלשתם לשון דרישה הרי דינם מסור לשמים, ע"כ. והכ"מ לא הראה מקור לדברים אלו, והם במ"ר פ' בראשית פל"ד, ותמיהני שבקדושין מ"ג א' חקרו טובא בענין העושה שליח להרוג את חבירו אם חייב המשלח או השליח [משום אין שליח לדבר עבירה] ולא הביאו כלל דרשא זו ואף כי יש לחלק בין השוכר ובין העושה שליח בדברים בעלמא וכמו שכתבתי לעיל בפ' בראשית בפסוק ולא תגעו בו (ג' ג'), בכ"ז לא הו"ל לאשתמוטי מלהביא כלל וכלל דרשא זו, ואולי מפני שאין למדין הלכה מן המדרש, וצ"ע. [שם נ"ז ב']

ועשית מעקה מצות המעקה מחודשת או מבוארת מלא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט טז) אבל מצות הכלאים מבוארת שכבר אמר (שם פסוק יט) שדך לא תזרע כלאים והנה במשמע ההוא כל מקום הנזרע והוסיף בכאן כי אם יזרע הכרם כלאים יקדש הזרע אשר יזרע ותבואת הכרם לומר שיאסר בהנאה כהקדש וטעם "פן" כמו כי תקדש וכן ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו (שם י ז) וכן ולא תגעו בו פן תמותון (בראשית ג ג) ויתכן שפירושו כמו פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה (דברים ל״ב:כ״ז) כענין שמא לומר לא תזרע אותו כלאים פן יצמח ויאסר עליך הכל כי אינן נאסרין אלא כמו ששנינו (כלאים פ"ז ה"ז) תבואה מתקדשת משתשריש וענבים משיעשו כפול הלבן:

וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְלֹא אָמַר בַּגָּן, וְעוֹד שֶׁאָמַר (בראשית ג':ג') "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ", שֶׁלֹּא הִזְכִּירוֹ וְלֹא הוֹדִיעוֹ בְּשֵׁם אַחֵר, נֹאמַר לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁהוּא מָקוֹם יָדוּעַ בַּגַּן שֶׁהוּא בַּתָּוֶךְ, וּלְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ב':ט') "בִּמְצִיעוּת גִּנְּתָא". וְהִנֵּה לִדְבָרָיו עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת שְׁנֵיהֶם הָיוּ בָּאֶמְצַע, וְאִם כֵּן נֹאמַר שֶׁהוּא כְּאִלּוּ תֵּעָשֶׂה בְּאֶמְצַע הַגַּן עֲרוּגָה אַחַת סוּגָה, וּבָהּ שְׁנֵי הָאִילָנוֹת הָאֵלֶּה וְיִהְיֶה הָאֶמְצַע הַזֶּה אֶמְצַע רָחָב, כִּי אֶמְצַע הַדַּק כְּבָר אָמְרוּ שֶׁאֵין יוֹדֵעַ בּוֹ אֲמִתַּת הַנְּקֻדָּה בִּלְתִּי הַשֵּׁם לְבַדּוֹ. וְעֵץ הַחַיִּים אִילָן פִּרְיוֹ נוֹתֵן בְּאוֹכְלָיו חַיִּים אֲרֻכִּים, "וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" – אָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים כִּי הָיָה פִּרְיוֹ מוֹלִיד תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל, וְלָכֵן כִּסּוּ מַעֲרֻמֵּיהֶם אַחֲרֵי אָכְלָם מִמֶּנּוּ, וְהֵבִיאוּ לוֹ דּוֹמֶה בְּלָשׁוֹן זֶה מַאֲמַר בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי, "הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע" (שמואל ב יט לו), כִּי בָּטְלָה מִמֶּנּוּ הַתַּאֲוָה הַהִיא. וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן אֶצְלִי, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג':ה'), וְאִם תֹּאמַר כִּחֵשׁ לָהּ, הִנֵּה "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ג':כ"ב), וּכְבָר אָמְרוּ (פירקא דרבינו הקדוש בבא דשלשה טז) שְׁלֹשָׁה אָמְרוּ אֱמֶת וְאָבְדוּ מִן הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ הֵן נָחָשׁ וּמְרַגְּלִים וְדוֹאֵג הָאֲדוֹמִי הַבְּאֵרֹתִי. וְהַיָּפֶה בְּעֵינַי כִּי הָאָדָם הָיָה עוֹשֶׂה בְּטִבְעוֹ מָה שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כְּפִי הַתּוֹלֶדֶת, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, פּוֹעֲלֵי אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתָם אֱמֶת וְלֹא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם, וְאֵין לָהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם אַהֲבָה אוֹ שִׂנְאָה, וּפְרִי הָאִילָן הַזֶּה הָיָה מוֹלִיד הָרָצוֹן וְהַחֵפֶץ, שֶׁיִּבְחֲרוּ אוֹכְלָיו בְּדָבָר אוֹ בְּהֶפְכּוֹ, לְטוֹב אוֹ לְרַע, וְלָכֵן נִקְרָא "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע", כִּי הַ"דַּעַת" יֵאָמֵר בִּלְשׁוֹנֵנוּ עַל הָרָצוֹן, כִּלְשׁוֹנָם (פסחים ו) לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר, וְשֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ, וּבִלְשׁוֹן הַכָּתוּב (תהלים קמד ג) "מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ", תַּחְפֹּץ וְתִרְצֶה בּוֹ, "יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם" (שמות לג יב), בְּחַרְתִּיךָ מִכָּל הָאָדָם, וְכֵן מַאֲמַר בַּרְזִלַּי "הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע", שֶׁאָבַד מִמֶּנּוּ כֹּחַ הָרַעֲיוֹן, לֹא הָיָה בּוֹחֵר בְּדָבָר וְלֹא קָץ בּוֹ, וְהָיָה אוֹכֵל מִבְּלִי שֶׁיִּטְעַם וְשׁוֹמֵעַ מִבְּלִי שֶׁיִּתְעַנֵּג בַּשִּׁיר. וְהִנֵּה בָּעֵת הַזֹּאת לֹא הָיָה בֵּין אָדָם וְאִשְׁתּוֹ הַמִּשְׁגָּל לְתַאֲוָה, אֲבָל בְּעֵת הַהוֹלָדָה יִתְחַבְּרוּ וְיוֹלִידוּ, וְלָכֵן הָיוּ הָאֵיבָרִים כֻּלָּם בְּעֵינֵיהֶם כַּפָּנִים וְהַיָּדַיִם וְלֹא יִתְבּוֹשְׁשׁוּ בָּהֶם. וְהִנֵּה אַחֲרֵי אָכְלוֹ מִן הָעֵץ הָיְתָה בְּיָדוֹ הַבְּחִירָה, וּבִרְצוֹנוֹ לְהָרַע אוֹ לְהֵטִיב בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים, וְזוֹ מִדָּה אֱלֹהִית מִצַּד אֶחָד וְרָעָה לָאָדָם בִּהְיוֹת לוֹ בָּהּ יֵצֶר וְתַאֲוָה. וְאֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לָעִנְיָן הַזֶּה כְּשֶׁאָמַר "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז כט), הַיֹּשֶׁר שֶׁיֶּאֱחֹז דֶּרֶךְ אַחַת יְשָׁרָה, וְהַבַּקָּשָׁה בְּחִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים שֶׁיְּבַקֵּשׁ לוֹ מַעֲשִׂים מִשְׁתַּנִּים בִּבְחִירָה מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר צִוָּהוּ הקב"ה עַל הָעֵץ שֶׁלֹּא יֹאכַל מִמֶּנּוּ לֹא הוֹדִיעוֹ כִּי בוֹ הַמִּדָּה הַזֹּאת, רַק אָמַר לוֹ סְתָם "וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן", כְּלוֹמַר הַיָּדוּעַ בְּאֶמְצָעוּתוֹ, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, וְהוּא מַאֲמַר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ, וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב':י"ז) הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב אֵלֵינוּ בִּשְׁמוֹ: