פרשנות מצטטת על בראשית ג:ט

שם הקודש "אלהים": יש שהוא מתורגם כצורתו כגון, "ויקרא ה' אלהים אל האדם" (בראשית ג, ט) - "וּקְרָא ה' אֱלֹהִים לְאָדָם"; "כי ה' הוא האלהים" (דברים ד, לה) - "אֲרֵי ה' הוּא אֱלֹהִים". ואולם רוב שמות הקודש "אלהים" מתורגמים גם הם בהוי"ה, כגון "בראשית ברא אלהים" (בראשית א, א) - "בְּקַדְמִין בְּרָא ה'". לתרגום "אלהים" בהוי"ה נאמרו שתי הצעות: (א) שלילת הריבוי ("נתינה לגר"). (ב) כבוד שמים ("נפש הגר"). הטעם השני הוא בהתאם למגמה הכללית בתרגום אונקלוס: שלא לתרגם בשווה מונחים המשותפים לקודש ולחול או גם לקדושה ולהבדיל לעבודה זרה. מכיון ש"אלהים" מופיע גם כשם חול, כגון "ויראו בני האלהים" (בראשית ו, ב), או להבדיל כשם עבודה זרה כגון "אלהים אחרים" (שמות כ, ג), הוצרך לתרגם כל שם קודש "אלהים" בשם הוי"ה כדי לקבוע את מעמדו כשם מקודש. יוצאים מכלל זה הם שלושת הפסוקים המדברים על בריאת האדם "בצלם אלהים" (בראשית א, כז; ה, א) או "בדמות אלהים" (בראשית ט, ו). עקב הרתיעה מתרגום "צלם" או "דמות", הניח אונקלוס ביטויים אלה בלשון המקרא מבלי לתרגמם.

במדרש אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת. ז"ש הכתוב (איוב כח) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה מפני שהכתות הצאבות כפרו בהשגחת הקב"ה מפני שני דברים כת האחת כפרו ואמרו (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש לרוב גובהו ורוממותו אינו משגיח בשפלים ז"ש (שמואל א ב) אל תדברו גבוה גבוה ר"ל מאחר שהקב"ה הוא גבוה לכן הוא עומד בגבהותו ואינו משגיח ז"ש שקר הם אומרים (שם) יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' שיש לו הידיעה והשגחה (שם) ולו נתכנו עלילות וכה"א (תהלים קלח) רם ה' ואפ"ה ושפל יראה ושוב כת אחרת אומרת לרוב שפלות של בני אדם אין משגיח כי אין המלך רואה במבצר שלו מה שעושה עני ומחבא בביתו לכן בא ר' יוחנן (מגילה לא) גילה לנו שבתורה ובנביאים ובכתובים באה התורה לסתור זו הטענה כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וכו' אע"פ שהוא בתכלית הרוממות ועני ושפל רוח בשפל המדריגה מ"מ הוא המשגיח עליו ז"ש (תהלים קיג) מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כי נגד גבהותו של הקב"ה שם הוי (שמות טו) אשירה לה' כי גאה גאה (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש ונגד השפלים שם של אלקים כי (שם קטו) השמים שמים לה' וכמ"ש (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ ר"ל ארץ נברא באף וימיני טפחה שמים שמים נבראו בשם ה' ז"ש מי כה' אלקינו המגביהי לשבת שהוא יושב בגבהי מרומים ואפ"ה הוא המשגיח על השפלים שהם בתכלית השפלות ז"ש המשפילי לראות ר"ל שבתכלית השפלות הוא משגיח עליהם. הן הן מראות נגעים שנים אבות שגורמים להפסיד דעות בני אדם ובהם טעה אדם שהי' מתחבא בגן כסבור שאין הקב"ה משגיח עליו עד שקראו הקב"ה ואמר לו (בראשית ג) איכה לכן פתח אדם שירושה לו מן אדם קדמאה:

בזוהר אדם קדמאה חב בה' של שם (בראשית ג) ויאמר לו איכה (איכה א) איך ה' ישבה בדד ופגם בחט"ה בחט ה' (בראשית ב) אלה תולדות השמים והארץ בה' בראם תוצא הארץ נפש חיה על ה' אחרונה אתמר כי ד' קטרין הן נר"נ נשמה לנשמה ד' אתוון של שם ז"ש מכל חטאת האדם למעול מעל בי"י שהוא על ה' אחרונה של שם והתוודה את חטאתו ונקראת תשוב"ה תשוב ה' לאתרהא שהיא בכל מקום עמנו בגלות והביא את אשמו פגם אשר פגם בה בראשו על השכינה אשר למעלה מראשו כמ"ש בזוהר דברי ינוקא (קהלת ב) החכם עיניו בראשו וכי הכסיל אין עיניו בראשו אבל על שמן שעל ראשו קאמר היא השכינה שהיא למעלה מראשו ז"ש וחמישיתו יוסף עליו על ה' של שם לקיים תשובה מעלייתא ואם אין לאיש גואל שאין בו כח להחזיר עטרה ליושנה שיהיו הצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם האשם המושב לי"י לכהן כי ביה תליא מילתא להעלות ניצוצות טהורות במיתתו כהאי דערי מקלט שיושב שם גואל הדם עד מות כה"ג כי אז במיתתו ניצוצות נידחי' מעלין עמו והוא משלים והנחה למדינות עשה לכהן הוא מטטרון כמ"ש בזוהר ע"פ ולקח הכהן הטנא מידך כי הוא בעל כנפים יגיד דבר. מלבד איל הכיפורים אלי"ה כי הוא האי"ל אשר לקח אברהם תחת יצחק בנו שמד"הד מתוחה הוא מליץ עלינו אשר יכפר בו עליו כי הוא כפרתן שלישראל בכל דור והנה כמו (תהלים לט) בתוכחות על עון יסרת איש שמסיים בהוכחות והתוודו את עונם ואת עון אבותם במעלם וזכרתי את בריתי יעקוב שאז זוכר הקדוש ברוך הוא אות חמישי של אליה"ו שהוא ו' שנתן ליעקב כי אלמלא ההיא משכונא דיהיב ליה לא מיתוקם עלמא ואף גם זא"ת על אות ו' קאמר בהיותם בארץ אויביהם וכן בכאן אמר והתוודה את חטאתו והביא את אשמו בראשו וחמישיתו הוא אות ה' יוסף עליו על ידי משיח בן יוסף יהיה או כשישראל בגלות אזי י' של יעקב פרחה ונשאר עקב ויעקב צולע על ירכו כי זה סוד הוא (בראשית ג) ישופך על ישראל שהם נוצחין כשיש לנו י' בראש (שם) ואתה תשופנו עקב שהיא (תהלים מט) עון עקבי יסובני אבל בשיחו של יעקב אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב (שם קיח) אבן מאסו הבונים היתה לראש ז"ש יעקב (בראשית כח) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך על אות י' קאמר והאב"ן הזאת על אות י' קאמר שמתי מצבה ושבתי בשלו"ם אל בית אבי ז"ש והביא את אשמו בראשו אשם שלו על ראש של שם למעול מעל בי"י נשאר (יחזקאל ז) הוה על הוה ואותו אות נקצץ מן ה' כי אותו צלע פרח מן ה' ונשאר ד' ולע"ל (בראשית לג) ויבא יעקב שלם ובאותו צלע חטא אד"הר ז"ש מכל חטאת האדם והביא את אשמו בראשו והה' תהיה שלימה סוכת שלימתו: