פרשנות מצטטת על בראשית ג:כב

והאדם. כאשר ראה שלא יהיה בגופו בעצמו לעולם הוצרך הוא להחיות המין על כן אמרה קניתי איש את ד', ואין שם זכר למלת אלהים כי הנה נמצא בארץ במין כאשר הוא במעלה בעצמים, ומלת טוב כלל, וכן כתוב וירא אלהים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד ורע חלק:

וע"ד המדרש, תנו לה מפרי ידיה יחזור לאשת חיל מי ימצא, והוא משל על התורה והחכמה שאין הכל משיגין אותה, ומספר והולך בשבח מעלותיה, בטח בה לב בעלה הוא החכם המתעסק בה, ולכך אמר ושלל לא יחסר, כידוע מן החכמה כי כל המתעסק בענינה תמיד לא יחסר כל בה, ועני ואביון שהזכיר הם התלמידים שהם מעוטי החכמה עד שישתדלו בה וישיגוה, ולכך אמר תנו לה מפרי ידיה, כי ראויים הבריות שיתנו לה כבוד ועטרה מתוך הפרי המתוק והנעים היוצא ממנה, והם המעשים הנבחרים אשר בהם יזכה האדם אל החיים הנצחיים, וכענין שכתוב על החכם (משלי י״א:ל׳) פרי צדיק עץ חיים, כי פריו של צדיק והיא התורה עץ חיים הוא, כי הוא המביאו לידי חיים, ואכל וחי לעולם.

שרפים עמדים ממעל לו, הציור הזה מסוד אלהים עם מלאכיו כעין מלכותא דארעא מצאנוהו כבר בימי יהושפט, שאמר מיכיהו בן ימלה ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד ויאמר זה בכה וזה אומר בכה (מלכים א' כ"ב י"ט וך'), וגם בזמן קדמון יותר מצאנוהו בתחלת ספר איוב וקצת מן האומרים כי ספר איוב נכתב בגלות בבל אמרו כי הציור הזה מסוד אלהים עם מלאכיו לא נודע בישראל קודם הגלות, ושכחו דברי מיכיהו בן ימלה ומלבד כל זה הנה לנו בתורה (בראשית ג' כב) הן האדם היה כאחד ממנו, שאין ספק שהוא מאמר המצייר את האל מדבר עם מלאכיו כמלך עם שריו (כפירוש ראב"ע), וכן דרש ר' פפיאס (בראשחת רבא פרשה כ"א) הן האדם היה כאחד ממנו, כאחד ממלאכי השרת, ור' עקיבא אמר לו דייך פפיאס, כלומר שאין ראוי לדרוש כן בצבור, שלא יבא: להאמין דמיון ושיתוף בין האל והמלאכים, ולפיכך אנקלוס הפריד מלת באחד ממלת ממנו, והמתרגם הירושלמי הרכיב שני הפירושים, ותרגם: ואמר ה' למלאכא די משמשין קדמוהי (וזה לפי פשט הכתוב, וכפירוש ר' פפיאס) הא אדם הוה יחיד, בארעא היכמא דאנא יחידי בשמי מרומא (וזה על דרך שתקן אנקלוס). והנה אין ספק כי אמונת המלאכים, לא לבד כשליחים ההולכים לעשות מצות המלך, אלא ג"כ כשרים שהמלך נועץ עמהם, היא קדמונית מאד בישראל.