פרשנות מצטטת על בראשית ד:י

אתה אמרת כו' - מתורתך למדנו לפיכך נברא אדם יחידי לומר לך כל המקיים נפש אחת [מישראל] כאילו קיים העולם מלא וכתיב (בראשית ד) קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו אף כשאתה מקיים דמי אחיך עמך מעלה עליך חייו וחיי זרעיותיו שמדה טובה מרובה ממדת פורענות:

ויצילני מחרב פרעה. במדרש שוחר טוב שנהפך החרב מעל צווארו של משה שנעש' צווארו שיש ונהרג קסטיני באותו חרב לקיים קרא (תהלים לז) חרב פתחו רשעים לנו וגו' חרבם תבא בלבם הנדרש על קין והבל שהם עתה ברזא דגלגולא שיתרו היה חבר הקני נפרד מקין ז"ש למשה א"ני ח"ותנך י"תרו שרמז לו בראשי אתוון גם קין השיב על ששמע מתן תורה ובא באומרו להקב"ה (בראשית ד) השומר אח"י אנכי ר"ל שיקיים י' דברים שמתחילין באנכי וכי קבל הבל התורה גם דבור אנכי כנגד לאתרצח ז"ש הקב"ה (שם) קול דמי אחיך צועקים אלי ר"ל שהראה לו הקב"ה שקשה עונשן של רציחה כעונש ע"ז ז"ש קול דמי אחיך שהוא ענין לא תרצח צועקים אלי ר"ל שקול קטרוג של דמי אחיך דמקטרגים צועקים כ"כ כמו אותו עון שמגיע אלי והוא עונש אנכי שהיא ע"ז לכן עשה תשובה ואמר (שם) גדול עוני מנשוא מאחר שהרציחה הוא נוגע לעונש ע"ז אין הפרגוד ננעל בפניהם (ישעיה סה) העם המכעיסים אותי הם על פני תמיד גם על עונש רציחה אמר דמי אחיך צועקים אלי דייקא בלי פרגוד ובלי שליח. רזא דמתניתין (ב"ק כב) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג למן היום שבא נחש והטיל זוהמא בחוה שהיה קין משורש נחש (שם טו) יצא צפ"ע זה קין וכמ"ש קין גדול עוני מנשוא מלשון נשואין שנשא הנחש את חוה כמ"ש (בראשית ג) הנחש השיאני מלשון נשואין מאותן נשואין נעשה עונו גדול כמ"ש בזוהר (שם ד) נע ונד תהיה בארץ עון נ"ד שעונו היה שבא נחש על חוה ונעשית ממנו נדה נע מסמאל נד מלילית והוליד אד"הר (ויקרא יט) ערלתו את פריו את הטפל לפריו שהוא הקליפה שנקראת שומר לפריו ועז"א קין כתמיה קיימת השומר אחי אנכי ר"ל אנכי הוא שומר של אחי שהוא אבי כנען והכנעני אז בארץ כדרך הקליפה שהיא קודמת למוח ולפי שמזווג זה של נח"ש תרין גזרין דדינא התקועין בנחש שור חמור נזדווגו יחד ומחציפותא דלהון נפיק כלב לכן כשהולידה חוה מן נחש הבן הראשון נקרא כלב שנפיק מזווג תרין אלין והבל נקרא גדי (בראשית לח) אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן וכה"א אצל יעקב (שם כז) שני גדיי עזים טובים לן ולבנן שקפצו מראש הגג הוא א"הר שנקרא ראש לכל הגאים שבעולם כי אדם מתגאה על ג' גאים שהם מרומזין במלת (בראשית ד) גדול עוני מנש"א ר"ל עוני כ"כ גדול עד שמרוב העון כמשא כבד יכבדו ממני שהחיות שנושאים את הכסא מזיעין מרוב הכובד שמתישין כח של חיות ז"ש אדם (תהלים לח) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו החיות (ירמיה כג) נ"הר ד"ינור יוצא על ראש רשעים יחול וז"ש מאותה הזיעה עונותי עברו על ראשי שמזיעין מכובד המשא שהם יכבדו החיות מני נרמז בו במלת נש"א נ"שר ש"ור א"ריה ואדם גדול על כלם ועתה גדול עוני השנים אלו כלב וגדי קפצו מראש הגג:

וַיֹּאמֶר ה׳ לֹא יָדוֹן רוּחִי וְגוֹ׳. מִקְרָא זֶה צָרִיךְ מַגִּיד, וְרַזַ״ל דָּרְשׁוּ בּוֹ (בראשית רבה כו) הַרְבֵּה דְּרָשׁוֹת, אֲבָל פְּשַׁט הַכָּתוּב לֹא נוֹדַע. וְנִרְאֶה שֶׁיְּכַוֵּן לוֹמַר לֶהֱיוֹת שֶׁהָיָה ה׳ מִתְנַהֵג עִם בְּרוּאָיו לְהוֹכִיחַ וּלְהִתְדַּיֵּן עִמָּהֶם בְּנִגְלֶה: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַנָּחָשׁ״ (בראשית ג:יד), ״אֶל הָאִשָּׁה אָמַר״ וְגוֹ׳ (בראשית ג:טז), ״וּלְאָדָם אָמַר״ וְגוֹ׳, ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל קַיִן לָמָּה״ וְגוֹ׳ (בראשית ד:י), ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֵי הֶבֶל״ וְגוֹ׳ (בראשית ד:ט), וְכַאֲשֶׁר הִגְדִּילוּ לְהַתְעִיב אָמַר ה׳ לֹא יָדוֹן עוֹד לְעוֹלָם רוּחִי בָּאָדָם פָּנִים בְּפָנִים לְהִשָּׁפֵט עִמּוֹ יַחַד.