פרשנות מצטטת על בראשית ד:יג

וידוע כי כל המניח דיני ישראל ודן בערכאות של כותים הנה זו עברה אחת שהיא חומר לכמה עברות כי משרשה יפרו וירבו ענפי חטאים גדולים גם בכנפיה נמצאו נזקים ומכשלות הרבה עד לאין קץ, ואבאר לך כיצד. ידוע כי הרציחה מן העברות החמורות שבתורה והעונש גדול וחמור מאד לפי שהוא שופך דם האדם ומאבד נפש אחת מן העולם ולא אבד את הנרצח לבדו כי אם העתידים לצאת ממנו ואין להם סוף שהרי אדם הראשון יחידי היה וכל הבריות של שבעים לשון שיש בעולם כלן תולדותיו ואם כן הרי לך כל המאבד נפש אחת כאלו אבד עולם מלא, וכן לענין ההצלה והטובה כל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא, הא למדת כמה גדול עון הרציחה. אע"פ שעון הרציחה חמור עון הגזל וחלול ה' חמור ממנו כי הרוצח נמחל לו בתשובה וכמו שמצינו בקין ולא כן הגזל אין התשובה מועילה לו עד שיחזיר הגזל ואם אינו מחזירו אינו נמחל לו לעולם, וכן חלול השם אין התשובה מועילה בו כי הוא חמור יותר מכריתות ומיתות ב"ד שכן דרשו רז"ל עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר וגו', ושתי עברות אלו החמורות יותר מן הרציחה והן הגזל וחלול השם שתיהן נכללות בעון ערכאות של כותים. חלול השם שהרי זה בודאי מחלל את השם ונותן כבוד לאחר ותהלתו לפסילים והוא מיקר שם ע"ג להחשיב אותה ואמר הכתוב (דברים ל״ב:ל״א) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים כלומר כשאויבינו פלילים, והוי למבוכה הזאת ולשכרות הגדול הזה במקום שיודעים זה ועוברין וכענין שאמר הנביא (ישעיהו כ״ט:ט׳) שכרו ולא יין נעו ולא שכר שהרי הם מניחים העיקר ונותנים לע"ג מוהר וחשיבות, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים ט״ז:ד׳) ירבו עצבותם אחר מהרו כלומר מניחים העיקר ונותנים מוהר לאל אחר לעבדו. גזל שכל המניח דיני ישראל ומוציא בערכאות של כותים הרי זה גזל גמור ואינו חושבו לגזל ועל כן אינו מחזיר ולפיכך אין לו מחילה לעולם. ומה שהזכיר לשון תשים ללמד שצריך השופט להשים לפני בעל הדין אותה ראיה שהוא דן בו ושהוא מוציא את הדין ממנה וכן אמרו רז"ל כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו.

קשה לשון הרע משפיכות דמים ומגלוי עריות ומעבודה זרה, משפיכות דמים, דכתיב (בראשית ד׳:י״ג) ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, מגלוי עריות דכתיב (שם לט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, מעבודה זרה דכתיב (שמות ל״ב:ל״א) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, ואילו בלשון הרע כתיב (תהילים י״ב:ד׳) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, לכך נאמר מות וחיים ביד לשון.
במרים (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה, מה היה עונשם, צרעת, דכתיב (שם) ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת וכתיב (שם) ויחר אף ה' בם וילך, אהרן בכלל. מה כתיב (דברים כ״ד:ט׳) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך, והלא הדברים ק"ו ומה מרים שלא דברה אלא באחיה ושלא בפניו ושלא נתכוונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע בפני חבירו על אחת כמה וכמה. מה כתיב למעלה מן הענין השמר בנגע צרעת. ואף אהרן שהיה כהן נגעה בו ידו של הקב"ה שנאמר ויחר אף ה' בם וילך, בם באהרן ומרים, אלא שאהרן נתרפא מיד ומרים אחר שבעה ימים שנאמר (במדבר י״ב:ט״ו) ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים.
וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שעל שספר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע שנאמר (בראשית ג יד) ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה, אררו בצרעת דכתיב (ויקרא י״ג:נ״ב) צרעת ממארת היא, א"ר הונא בשם רבי יהושע בן לוי הסלעים שהן על הנחש זוהי צרעתו, ולא עוד אלא שבעלי מומין מתרפאים לעוה"ב והוא אינו מתרפא כבני אדם, שנאמר (ישעיהו ל״ה:ו׳) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם, וכן חיות ובהמות וזאב וטלה ירעו כאחד, אבל נחש עפר לחמו, שאינו מתרפא לעולם לפי שהוריד את הבריות לעפר, ומי גרם לו, שספר לשון הרע.

ויצילני מחרב פרעה. במדרש שוחר טוב שנהפך החרב מעל צווארו של משה שנעש' צווארו שיש ונהרג קסטיני באותו חרב לקיים קרא (תהלים לז) חרב פתחו רשעים לנו וגו' חרבם תבא בלבם הנדרש על קין והבל שהם עתה ברזא דגלגולא שיתרו היה חבר הקני נפרד מקין ז"ש למשה א"ני ח"ותנך י"תרו שרמז לו בראשי אתוון גם קין השיב על ששמע מתן תורה ובא באומרו להקב"ה (בראשית ד) השומר אח"י אנכי ר"ל שיקיים י' דברים שמתחילין באנכי וכי קבל הבל התורה גם דבור אנכי כנגד לאתרצח ז"ש הקב"ה (שם) קול דמי אחיך צועקים אלי ר"ל שהראה לו הקב"ה שקשה עונשן של רציחה כעונש ע"ז ז"ש קול דמי אחיך שהוא ענין לא תרצח צועקים אלי ר"ל שקול קטרוג של דמי אחיך דמקטרגים צועקים כ"כ כמו אותו עון שמגיע אלי והוא עונש אנכי שהיא ע"ז לכן עשה תשובה ואמר (שם) גדול עוני מנשוא מאחר שהרציחה הוא נוגע לעונש ע"ז אין הפרגוד ננעל בפניהם (ישעיה סה) העם המכעיסים אותי הם על פני תמיד גם על עונש רציחה אמר דמי אחיך צועקים אלי דייקא בלי פרגוד ובלי שליח. רזא דמתניתין (ב"ק כב) הכלב והגדי שקפצו מראש הגג למן היום שבא נחש והטיל זוהמא בחוה שהיה קין משורש נחש (שם טו) יצא צפ"ע זה קין וכמ"ש קין גדול עוני מנשוא מלשון נשואין שנשא הנחש את חוה כמ"ש (בראשית ג) הנחש השיאני מלשון נשואין מאותן נשואין נעשה עונו גדול כמ"ש בזוהר (שם ד) נע ונד תהיה בארץ עון נ"ד שעונו היה שבא נחש על חוה ונעשית ממנו נדה נע מסמאל נד מלילית והוליד אד"הר (ויקרא יט) ערלתו את פריו את הטפל לפריו שהוא הקליפה שנקראת שומר לפריו ועז"א קין כתמיה קיימת השומר אחי אנכי ר"ל אנכי הוא שומר של אחי שהוא אבי כנען והכנעני אז בארץ כדרך הקליפה שהיא קודמת למוח ולפי שמזווג זה של נח"ש תרין גזרין דדינא התקועין בנחש שור חמור נזדווגו יחד ומחציפותא דלהון נפיק כלב לכן כשהולידה חוה מן נחש הבן הראשון נקרא כלב שנפיק מזווג תרין אלין והבל נקרא גדי (בראשית לח) אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן וכה"א אצל יעקב (שם כז) שני גדיי עזים טובים לן ולבנן שקפצו מראש הגג הוא א"הר שנקרא ראש לכל הגאים שבעולם כי אדם מתגאה על ג' גאים שהם מרומזין במלת (בראשית ד) גדול עוני מנש"א ר"ל עוני כ"כ גדול עד שמרוב העון כמשא כבד יכבדו ממני שהחיות שנושאים את הכסא מזיעין מרוב הכובד שמתישין כח של חיות ז"ש אדם (תהלים לח) כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו החיות (ירמיה כג) נ"הר ד"ינור יוצא על ראש רשעים יחול וז"ש מאותה הזיעה עונותי עברו על ראשי שמזיעין מכובד המשא שהם יכבדו החיות מני נרמז בו במלת נש"א נ"שר ש"ור א"ריה ואדם גדול על כלם ועתה גדול עוני השנים אלו כלב וגדי קפצו מראש הגג: