פרשנות מצטטת על בראשית ד:יז

וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן עִנְיָנוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ קַיִן כִּי אָמְרָה קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. וְכֵן וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ (בראשית ד':י"ז), וְרַבִּים בַּפָּרָשָׁה וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֶת ה' – עִם ה', כְּשֶׁבָּרָא אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי הוּא לְבַדּוֹ בְּרָאָנוּ, אֲבָל בָּזֶה אָנוּ שֻׁתָּפִין עִמּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':א'). וְהַנָּכוֹן לִי שֶׁאָמְרָה הַבֵּן הַזֶּה יִהְיֶה לִי קִנְיָן לַה', כִּי כַּאֲשֶׁר נָמוּת יִהְיֶה בִּמְקוֹמֵנוּ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ד':א') שֶׁאָמַר "קֳדָם ה'", וְכָמֹהוּ (ונראה) "וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן" (ויקרא יג מט) לַכֹּהֵן, "וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם" (שמואל א ל כא) אֶל הָעָם, אוֹ יִהְיֶה "אֶת ה'" כְּמוֹ "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" (בראשית ה':כ"ב), "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו':ט'), וְקָרְאָה הָאֶחָד בְּשֵׁם קִנְיָן וְהַשֵּׁנִי הֶבֶל, כִּי קִנְיַן הָאָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. וְלֹא רָצְתָה לְפָרֵשׁ זֶה עַל כֵּן לֹא נִכְתַּב טַעַם בַּשֵּׁם הַשֵּׁנִי. וְהַסּוֹד הַמְקֻבָּל בְּעִנְיַן הֶבֶל גָּדוֹל מְאֹד:

"ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד... ויקרא את שמו שת". כלומר האנושות כולה מזרעו שלו. והיכן צאצאיו של קין? והרי הכתוב כבר מנה מהם את חנוך, את עובד, מחויאל, למך, יבל, תובל קין (ד, יז-כב)? (פ' בראשית תשס"ה)

ונשרפה לשרפה וגו׳. כל המקרא אין בו ענין שראוי להודיע לענין הספור ומה לי אם היו להם אבנים לבנין או בנו בעץ או עשו שריפת לבנים וכבר לפני המבול כתיב ויהי בנה עיר. ונראה בכאן מרומז קבלת חז״ל דהפילו לא״א לכבשן האש. ומגוף המקרא אשר הוצאתיך מאור כשדים אין הכרח. דלפי הפשט הוא מקום נקרא הכי וכמו דכתיב בארץ מולדתו באור כשדים ויצאו אתם מאור כשדים וגו׳ אלא כאן מרומז הענין דהא ודאי דלפי הקבלה שהפילו את א״א לכבשן האש. לא עשו כבשן האש בשביל זה אלא היה אתון נורא יקידתא לצורך הבריות. והודיע זה הכתוב שהיה כבשן לצורך העיר והמגדל. ומזה נבין כמה גדול ועמוק היה הכבשן ומזה הכבשן ניצול א״א. והא שלא פירש המקרא זה הנס באר היטב יבואר להלן י״ב י״ז:

קראו בשמותם. את בתיהם שהם בונים למען יהיה להם לזכרון ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך (בראשי' ו') אנטיוכס בנה אנטוכיא סליקוס בנה סליקיא: