פרשנות מצטטת על בראשית ד:כב

דלי. ידוע: ומיחם. כלי יחממו בו המים והוא יותר גדול מהקומקום: הלפס. הוא כלי גדול תמלא במים ותיחם וישימו בתוכו הקיתונות והן כלים קטנים להדיחן ולנקותן וענין אמרו כמה שיעורן אי זה שיעור ישאר ממנו כאשר נשברו ויהיה טמא שיהיה הנשאר משמש מעין מלאכתו ואין הלכה כרבי אליעזר. עוד אמר רבי עקיבא שהכלי שהוא ממתכת כאשר לא ימנעהו מתשמישו כ"א המירוק והבהירות בלבד הנה הוא טמא וכאשר הוא חסר מעשה אומן כמו הגרידה והלטישה הוא טהור לפי שהוא מגלמי כלי מתכות ולטישה מלשון (בראשי' ד) לוטש כל חורש נחשת וברזל:

לעושה נפלאות גדולות לבדו. כנגד דורו של קינן. אמרו בד"ה כי עדה וצלה נשי למך היו בנותיו של קינן ובימיו התחילו להשקות לנשיהן כוס של עיקרין כדי שלא יתעברו ותכחישו יופיין. ורש"י נתן טעם לשמות עדה וצלה. ואמר שצילה היא היתה יושבת בצלו של בית מקושטת ככלה. ועדה מעוטפת כאבלה שהיתה להוליד בנים.
וידוע כי מפתח של חיה לא נתנו הקב"ה ביד שום אדם כמ"ש בפ"ק דר"ה. ועם היות צלה עקרה מכח כוס של עיקרין שהשקה אותה למך. עכ"ז ילדה בן. והיינו דכתיב וצלה גם היא ילדה בן אעפ"י שדרך טבע לא היתה ראויה. ולז"א לעושה נפלאות גדולות לבדו. כי הוא לבדו פוקד עקרות.

לטישה. מלשון (תהלים נב) תער מלוטש לוטש כלי נחשת (בראשית ד) ללטוש את מחרשתו (שמואל א י״ג:כ׳) ומתרגמינן לחרפא ית פרשיה ובתוספתא נמי קתני מחוסר לטישה טמא ותרי תנאי אליבא דר"ע. תניא בתוספ' דכלים (ב"מ פ"ד) כלל אמרו בכלי מתכות המחוסר חטיפא טמא ומחוסר לטישה טמא דברי ר"ע וחכ"א כלי מתכות שנתרועעו אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאים ואם לאו טהורין. דלי כדי למלאות בו מים לשתות. מיחם כדי להחם בו לשתות והקיתון כדי לשמש בו את האורחים. הספל כדי להדיח בו אחת מרגליו. ניקבו קומקמוסין כדי לקבל חמין המיחם כדי לקבל סלעים הלבס כדי לקבל קיתונות קיתונות כדי לקבל פרוטות מידות היין והשמן שיעורן במשקין ר' אליעזר אומר בפרוטות עד שיעורו במשקין ר"א אומר בפרוטות:

ילטוש. יחדד כמו לוטש כל חורש וגומר (בראשית ד):