וַיֹּ֨אמֶר לֶ֜מֶךְ לְנָשָׁ֗יו עָדָ֤ה וְצִלָּה֙ שְׁמַ֣עַן קוֹלִ֔י נְשֵׁ֣י לֶ֔מֶךְ הַאְזֵ֖נָּה אִמְרָתִ֑י כִּ֣י אִ֤ישׁ הָרַ֙גְתִּי֙ לְפִצְעִ֔י וְיֶ֖לֶד לְחַבֻּרָתִֽי׃
ברכת אשר
"האזינו... ותשמע" וגו'. ראה ספרי: משה אמר "האזינו השמים ותשמע הארץ", וישעיהו אמר (א, ב) "שמעו שמים והאזיני ארץ" וכו'. לכאורה קשה על דברי הספרי הרואה כאן שני פעלים בעלי משמעות שונה - מבראשית (ד, כג): "שמען קולי... האזנה אמרתי", כי שם קשה לומר שמשמעותם שונה. (פ' בראשית תשס"ג) הערת הרב איתן שנדורפי שי': וראה מלבי"ם על אתר שכתב: האזינו השמים - 'האזנה' יורֵה להטות האוזן להקשיב ברֹב קשב, או מצד עמקות הענין או מפאת ריחוק המקום, וכיוון ב'השמים' אל הגלגלים וכל שממעל להארץ, וגם אל גדולי ישראל שהמה משפיעים ליתר העם תורה ומוסר כהשמים המשפיעים על הארץ, ויתנצל מה שקרא תחילה אל 'השמים', שהיה לקרוא תחילה אל 'הארץ' שהוא עומד עליה, וכן למה שקרא תחילה אל גדולי ישראל, הלא הוא העניו מכל האדם, ונכון להתחיל בקטנים. לזה אמר 'ותשמע הארץ'. אף שאל הארץ וליתר העם אקרא גם כן כמִצוה, אבל הם יהיו גם כשומעים מעצמן, באשר שהארץ מקבלת השפעתה מן השמים, ואחרי שיורידו עליו גשמי נדבה וטללים ורוחות טובות, הלא תהיה כמוכרחת לתת יבולה... והכוונה השניה ב'הארץ' היא, אל יתר העם, שהם מקבלים ההנהגה מפי הגדולים שנתכנו בשם 'שמים', שאם ידריכו אותם בדרך טובה אז ישמעו מעצמם. ע"כ. ובספר ישעיה (א, ב בביאור המילות) כתב: שמעו, האזינו - בארתי הבדלם בפירוש התורה (דברים לב, א). הבחנה זו מבחין המלבי"ם גם בספר בראשית (ד, כג), וכך הוא מבאר את כוונתו של למך בפנותו אל נשיו: אתן, עדה וצלה (גם אם לא הייתן נשי), 'שמען' קולי ואל תמרו את פי, וכל שכן אחר שאתן נשי למך והאשה צריכה שתהיה נכנעת לבעלה, אם כן 'האזנה' אִמרתי (האזנה קלה משמיעה, רצונו לומר, אף האזינו כל מה שאומר), כי אם אעשה אתכן רעה מי יציל אתכן מידי. ע"כ.
רמב"ן
וטעם עלה אל ה' דרך הפשט יזכיר שם במקום הכנוי, כמו נשי למך (בראשית ד כג), ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א י״ב:י״א), וכן והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' (דניאל ט יז). אבל בתלמוד (סנהדרין לח:) שאלו עלה אלי מיבעי ליה, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין, ויאמר ה' אל משה (שמות כ׳:כ״ב), עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה'. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה' ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳): ואין כוונת רבותינו כלל כמה שכתב רש"י למעלה (כג כא), גם במסכת סנהדרין (שם) הפך הרב הענין, וכבר הזכרתי (לעיל יב יב, כג כא) כוונתם בשם הזה, וכל דבריהם אמת, אלא שדברו בהגדה ההיא כמסתיר פנים, כי רב אידי לא גלה למין ההוא השואל ענין מטטרון הגדול וסודו חלילה, אבל הזכיר לו כי על המלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר, ולפיכך אמר לו דאפילו בפרוקנא לא קבילניה, דכתיב (שמות ל״ג:ט״ו) אם אין פניך הולכים, שאנו לא קבלנו שליח בלתי השם הנכבד וכבר פירשתי (רמב"ן על שמות כ׳:ג׳) סוד הפנים וכל הענין בביאור למשכילים בו במתן התורה:
מגלה עמוקות
(שמואל ב כא) ויהי רעב בימי דוד שלש שני' שנה אחר שנה ויבקש דוד וגו' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים שנה ראשונה אמר להם שמא ע"ז יש בכם שנאמר (דברים יא) ועצר השמים גו' עד אמר דוד אין הדבר תלוי אלא בי ויבקש דוד את ה' ואמר גו' יש להקדים (מדרש רבה בראשית) עשרה רעבון באו לעולם א' בימי אד"הר שנאמר (בראשית ג) ארורה האדמה בעבורך וגו' עד וא' לעתיד שנאמר (עמוס ח) לא רעב ללחם וקשה התחלתו באו לעולם בלשון עבר עדיין לא באו גם אומרו שאותו של בימי דוד היה ראוי לבא בימי שאול אלא לפי שהי' שאול (ילקוט יא) דומה לגרופות של שקמה הביא הש"ית בימי דוד לפי פשוטה של ענין כל הדורות היו תלוין ועומדין באיפה של אד"הר ומיד שחטא הוא נשרו כל איברי נשמות ממנו ולפי שחטא אד"הר שחב בטיפה קדמאה דאיהי יוד כמבואר בכמה דוכתין על כן נגזרו מיד להיות י' מיני רעבון בעולם (משלי כח) ועל פת לחם יפשע גבר אינון טיפין דזרע ולפיכך נלקה בי' קללות כל אחד מהם אדם וחוה ונחש וא"כ שפיר קאמר באו כי כבר באו כי הוא הגורם רק שחלק הש"ית לכל דור ודור ולפי שלמך הוא מקום של קין דבי' חב היה רעב בימי למך כי עליו אמר (בראשית ד) כי איש הרגתי לפצעי דייק שהיה אז תובל קין בעולם לפצעי דייק: אברהם יצחק יעקב תיקונין של אד"הר נפש רוח נשמה ע"ז ג"ע ש"ד ואחד בימי שפוט השופטים על ענין גזל ושל דוד שהיה ראוי לבא בימי שאול כי התשובה היה על שאול ואל בית הדמים רק עבור שדוד היה תיקונו של אד"הר בגלגול נתגלגל הרעב בימיו ולפי שתלת תיקונין דתלת אבהן ע"ז ש"ד ג"ע לכן בדק דוד ג' שנים שנה אחר שנה אחר מופלג כמ"ש בזוהר פ' חיי שרה (שם כג) ואחרי כן קבר אברהם את שרה והרי כמה דרישות וחקירות שחקר דוד שנה אחר שנה ובכל שנה היה חוקר דוד ענין א' לתקן נפש רוח נשמה לכן שנה ראשונה תיקן ע"ז שנה שנייה ג"ע שנה ג' ש"ד פוסקי צדקה ברבים גם היה ענייני הרעב אינם שווים בזה ראה דוד לחקור בכל שנה אחר עבירה אחרת בפר"א הגדול איתא בהדיא שחזר אחר ג' עבירות אלו ע"ז ג"ע ש"ד. ולפי שמצינו במ"ר פ' וישלח (משלי כ) מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר שמבקרין פנקסו של אדם ויעקב תיקן שלשתן ואחר כך קלקל בנדר כאלו קלקל בשלשתן לכן במזמור שהוא על הגשמים אמר דוד תחילה (תהלים סה) אלהים בציוןולך ישולם נדר שצריך לשלם ואח"כ שומע תפלה ובא להתפלל על הגשמים וכן בפסוק (שם כב) כי לא בזה ולא שיקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שומע רומז למ"ש (בתענית לה) שמואל הקטן גזר תענית ואתא מטרא קודם הנץ החמה סברו שבחו של ציבור הוא אמר אמשול לכם משל למה הדבר דומה כו' עוד גזר תענית ואתא מטרא אחר הנץ החמה א"ל אמשול לכם משל כו' עוד אמר משיב הרוח ואתא זיקא מוריד הגשם ואתא מטרא וז"ש כי לא בזה נגד משל ראשון לא הסתיר פניו ממנו עד שיתמוקקים משל השני ובשועו אליו שומע מתי יהיה זה מאתך תהלתי בקהל רב ונשמעת התפלה כשנדרי אשלם נגד יראיו אבל ממי שפוסקין צדקה כרבים ואינן מקיימין גשמים נעצרין ז"ש דוד (תהלים קטז) אני אמרתי בחפזי שחטא אדם בגלגולו בחיפזון טיפה שבא על אשתו ביום בשעת תגבורת הדין (שם) כל האדם כוזב זה נרמז בריאת מזיקין בין השמשות כי ממצוה שלא לשמה באה עבירה לשמה ועתה בא דוד לתקן זה אמר (שם) מה אשיב לה' שם של מ"ה דפגם ביה אדם והם תלת מ"ה כמ"ש האר"י ז"ל ז"ש (שם) כל תגמ'לה'י עלי אני מחויב לתקן זה לכן יקח הוא (פסחים קיח) לע"ל כוס של ברכה בידו תהלים קטז) ובשם ה' אקרא שיתוקן שם ה' במה שפגם בתחילה לכן מ"ה אשי"ב בגי' משי"ח שהוא גלגול שלישי שלו ואז נדרי לה' אשלם כי נדר מקיים כל תלת קיטרין אבל מתחלה נתנו לאברהם שיתקן נפש ולא תיקן יפה שיצא ממנו ישמעאל וליצחק רות ויצא ממנו שופך דמים וליעקב ג"ע נשא ב' אחיות לכן משה תיקן נשמה כמו יעקב דא מלגאו ודא מלבר יהושע (במדבר כז) איש אשר רוח בו במקום יצחק דוד נפש כמו אברהם. בגמרא מקשי מכדי דוד ושלמה מקמי יונה הוי מ"ט לא אמר כו' ומתרץ לפי שחותם מרחם על הארץ לכן הוצרך לחתום עמהם תנא (ברכות ד) סומכוס אומר ברוך משפיל רמים הא דלא מקשי הלא אליהו בתר דוד ושלמה הוי מ"ט לא אמר דוד ושלמה קודם אליהו י"ל לפי שאליהו בארבע ר"ל בד' שמות שלו הוא פנחס דקינא ב' קנאות א' בשיטים וא' בהר הכרמל לכן אין קושיא למה מזכיר אליהו קודם דוד ושלמה וא"ת היה ליה להזכירו קודם שמואל ויהושע עכ"פ אין כתיב בהדיא שהוא פנחס אך על סומכוס יש להתעורר שסיים משפיל רמים א"כ הדרי קושיא לדוכתיה מ"ט לא מזכיר דוד ושלמה קודם יונה אבל צריכין אנו לבעלי התוס' (בבא מציעא דף קיד) פרק המקבל שמפרשו יונה בן אמיתי הוא בן צרפית והוא משיח בן יוסף וא"כ שפיר קא מדייק תנא שמתחילה יבא אליהו (מלאכי ג) לפני בא יום ה' הגדול והנורא ואח"כ יקדים משיח בן יוסף ויבא קודם למשיח בן דוד ושלמה ואח"כ יבא בן דוד וירחם הש"ית על הארץ ומשום סומכוס אמר שאז ישפיל רמים שיקוים (יואל ד) והורדתים אל עמק יהושפט (ישעיה לד) זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום ז"ש (תהלים קל) ממעמקים קראתיך ה' על הריגה שיהרגו אותו בעמק יהושפט ואמר ב' גאולות (שם) ה' שמעה בקולי היום אם בקולו תשמעו ועל בעתה אמר (שם) תהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני שבא בחנם בלא מצות (שם) אם עונות תשמר יה אזי ה' מי יעמוד וזה בעתה אבל (שם) כי עמך הסליחה למען תורא שיהי' הגאולה (שם) נפשי לה' משומרים לבוקר וב' מיני בוקר (שם) קויתי ה' קותה נפשי ולדברו הוחלתי ר"ל לגאולה שלבי לפומי לא גלי' אני מקווה שידבר דברו (שם) יחל ישראל אל ה' שיעשה למען שמו ויהיה כסא שלם וז"ש אם עונות תשמור י"ה א"כ יהיה ח"ו הכסא והשם לעולם חסר ה' מ"י יעמוד שיהיה שם שלם קוויתיה ר"ל שיהיה שם של ה' מלא ואז יהיה עם ה' בשלימות תמיד בעולם ועמו פדות ר"ל שהפדות כביכול לו לעצמו (שם) והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו אבל (ישעיה נג) חליינו הוא נשא לדברו הוחלתי כמ"ש בסוכה (תהלים כא) חיים שאל ממך נתת לו שאמר הש"י לבן דוד מה אתה מבקש כו' ע"ש (ישעיה נד) ושמתי כדכד שמשותיך לע"ל תהיה ההבאה מן כ"ד פעמים כ"ד הן הן כ"ד צירופי אדני (תהלים עד) א"ל י"שוב ד"ך נ"כלם כ"ד פעמים כ"ד הרי תקע"ו והוא סוד עשו"ר (יואל ד) ונקית"י דמים לא נקיתי וה' שוכן בציון: