פרשנות מצטטת על בראשית ה:ז

ויזכור אלהים. זֶה הַשֵּׁם מִדַּת הַדִּין הוּא, וְנֶהֶפְכָה לְמִדַּת רַחֲמִים עַל יְדֵי תְפִלַּת הַצַּדִּיקִים; וְרִשְׁעָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הוֹפֶכֶת מִדַּת רַחֲמִים לְמִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶאֱמַר וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם, וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה, (ברא' ו') וְהוּא שֵׁם מִדַּת רַחֲמִים:

שבוע. כתב התי"ט שהוא לשון זכר, והביא ראיה מרש"י ז"ל (בראשית כט, כז) שפירש שבוע זאת שבוע של זאת. ולא ידעתי מה ראיה היא זאת, שרש"י ז"ל הוכרח לפרש כך, משום דשבוע הוא סמוך להיות אותה השין נקודה שבא. ועוד מה שאמר שבריבוי בא בסימן הנקבות שבועות, אף לזה אין ראיה ברורה, שהרי מצינו בדניאל סימן י' כמה פעמים שבועים, ובתורה עצמה מצינו שבעה שבועות (דברים טז, ט), דשבעה הוא שם מספר הזכר. ובשנים מצינו שבע שנים (בראשית ה, ז. ועוד) שהוא שם מספר הנקבה, וכן בכל התורה, כשמם היחיד שהוא בסימן הא נקבה. ולע"ד אלו השנים באים לרמוז שרשם העליון, ע"ד שכתבתי בפ' כ"ו דכלים משנה ב' ד"ה משום שלשה ע"ש: