פרשנות מצטטת על בראשית ה:יב

לעושה נפלאות גדולות לבדו. כנגד דורו של קינן. אמרו בד"ה כי עדה וצלה נשי למך היו בנותיו של קינן ובימיו התחילו להשקות לנשיהן כוס של עיקרין כדי שלא יתעברו ותכחישו יופיין. ורש"י נתן טעם לשמות עדה וצלה. ואמר שצילה היא היתה יושבת בצלו של בית מקושטת ככלה. ועדה מעוטפת כאבלה שהיתה להוליד בנים.
וידוע כי מפתח של חיה לא נתנו הקב"ה ביד שום אדם כמ"ש בפ"ק דר"ה. ועם היות צלה עקרה מכח כוס של עיקרין שהשקה אותה למך. עכ"ז ילדה בן. והיינו דכתיב וצלה גם היא ילדה בן אעפ"י שדרך טבע לא היתה ראויה. ולז"א לעושה נפלאות גדולות לבדו. כי הוא לבדו פוקד עקרות.

המול ימול יליד ביתך. כָּאן כָּפַל עָלָיו וְלֹא אָמַר לִשְׁמוֹנָה יָמִים לְלַמֶּדְךָ שֶׁיֵּשׁ יְלִיד בַּיִת נִמּוֹל לְאַחַר שְׁמוֹנָה יָמִים (ס"א לְאֶחָד) כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף קל"ה ב'):

את הימם. פְּרָדִים, הִרְבִּיעַ חֲמוֹר עַל סוּס נְקֵבָה וְיָלְדָה פֶּרֶד, וְהוּא הָיָה מַמְזֵר וְהֵבִיא פְסוּלִין לָעוֹלָם; וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם יֵמִים? שֶׁאֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה (חולין ז') (וַהֲלֹא קָא חֲזִינָן דְּחָיָה? אַל תִּקְרֵי וְחָיָה אֶלָּא וְחָיְתָה, כִּי הַמַּכָּה לֹא תֵּרָפֵא לְעוֹלָם, בְרַשִׁ"י יָשָׁן) וְלֹא הֻזְקַק לִכְתֹּב לָנוּ מִשְׁפְּחוֹת הַחוֹרִי אֶלָּא מִפְּנֵי תִּמְנָע, וּלְהוֹדִיעַ גְּדֻלַּת אַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה: