וַיִּתְהַלֵּ֨ךְ חֲנ֜וֹךְ אֶת־הָֽאֱלֹהִ֗ים אַֽחֲרֵי֙ הוֹלִיד֣וֹ אֶת־מְתוּשֶׁ֔לַח שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת׃
רמב"ן
וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן עִנְיָנוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ קַיִן כִּי אָמְרָה קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'. וְכֵן וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ (בראשית ד':י"ז), וְרַבִּים בַּפָּרָשָׁה וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. אֶת ה' – עִם ה', כְּשֶׁבָּרָא אוֹתִי וְאֶת אִישִׁי הוּא לְבַדּוֹ בְּרָאָנוּ, אֲבָל בָּזֶה אָנוּ שֻׁתָּפִין עִמּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':א'). וְהַנָּכוֹן לִי שֶׁאָמְרָה הַבֵּן הַזֶּה יִהְיֶה לִי קִנְיָן לַה', כִּי כַּאֲשֶׁר נָמוּת יִהְיֶה בִּמְקוֹמֵנוּ לַעֲבֹד אֶת בּוֹרְאוֹ. וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ד':א') שֶׁאָמַר "קֳדָם ה'", וְכָמֹהוּ (ונראה) "וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן" (ויקרא יג מט) לַכֹּהֵן, "וַיִּגַּשׁ דָּוִד אֶת הָעָם" (שמואל א ל כא) אֶל הָעָם, אוֹ יִהְיֶה "אֶת ה'" כְּמוֹ "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" (בראשית ה':כ"ב), "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו':ט'), וְקָרְאָה הָאֶחָד בְּשֵׁם קִנְיָן וְהַשֵּׁנִי הֶבֶל, כִּי קִנְיַן הָאָדָם לַהֶבֶל דָּמָה. וְלֹא רָצְתָה לְפָרֵשׁ זֶה עַל כֵּן לֹא נִכְתַּב טַעַם בַּשֵּׁם הַשֵּׁנִי. וְהַסּוֹד הַמְקֻבָּל בְּעִנְיַן הֶבֶל גָּדוֹל מְאֹד:
צרור המור
ולזה סמך בכאן זה ספר תולדות אדם. לפי שכל הנזכר מראש הספר לא היה בו ממשות מצד חטא נחש הקדמוני ואדם ואשתו וקין והבל. לזה אמר זה ספר תולדות אדם כלומר כבוד אלהים הסתר דבר ולא תחוש לכל הדברים שעברו כי אין בהם ממשות ויופי ובמקום צדק וקשט יתן דופי איך קרה מה שקרה ביצירת ידיו של הקב"ה וכן כל הדברים שנתגלגלו עד כאן היו כיוצא בזה. לכן אמר זה ספר תולדות אדם שתדע דרך כלל שהשם הוא הבורא וברא אדם שהוא מבחר היצורים כולם ובו כלולים כל שאר הנבראים ובדמות אלהים ברא אותו בענין שיהיה קיים לעד. וכן יש לידע כי האדם לפי שלימותו לא היה ראוי להיות בלא עזר אשה ולכן זכר ונקבה בראם. ויקרא את שמם אדם כי אין איש בלא אשה ואין אשה בלא איש ולפי שהם דבר אחד ועצם מעצמיו ויקרא את שניהם אדם. זהו כלל הספר ושאר הדברים לא תחוש אליהם כי הנגלה מהם הוא דבר זר מאד. והפנימי לית דמסבר ביה סבר. וכבוד אלהים הסתר דבר. אחר כך ספר חיי אדם ושהוליד בדמותו ובצלמו את שת כי הראשונים לא היו בצלמו. ואמר בו ויהיו כל ימי אדם אשר חי מה שלא אמר בכל האחרים. להורות שהיו חייו חיים אמתיים אחר אשר שב בתשובה ולכן אמר בו אשר חי כמו שנאמר באברהם אשר חי ומערת המכפלה לעד. וכן בחנוך לא אמר מיתה אלא ויתהלך חנוך את האלהים לפי שעדיין הוא חי והוא דבר סתר. ולכן הוליד בדמותו את מתושלח הצדיק שהיה אדם גדול בחכמה כפי מה שהזכירו חכמי' ז"ל שהיה יודע שש מאות סדרי משנה. והוליד למך בדמותו ולמך הוליד. לנח שהיה צדיק יסוד עולם. ולכן אמר בו ויקרא את שמו נח לאמור זה ינחמנו כלומר שאביו קרא לו נח לאמר כלומר שיאמרו כל העולם זה ינחמנו. לפי שמימות אדם עד עכשיו בכל יום קללתו מרובה משל חבירו והארץ אינה מוציאה פירותיה כתקנה בסבת קללת אדם דכתיב ביה ארורה האדמה בעבורך וכן בסבת קין דכתיב ביה ארור אתה מן האדמה ונתקיימה קללת אדם דכתיב בעצבון תאכלנה. וז"ש בכאן זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. ואם כן למך היה נביא וקרא שמו ע"ש העתיד ובכל זה אמרו שראה זה לפי שנולד מהול:
הטור הארוך
קניתי איש את ה'. פירש"י עם ה' שאני שותף עמו. והרמ"בן פי' שאמרה הבן הזה יהי' לי קנין לה' כאשר נמות שיהיה הוא במקומנו לעבוד את בוראו. או שיהיה כמו ויתהלך חנוך את האלהים. את האלהים התהלך נח. וקראה האחד בשם קנין והשני הבל כי האדם להבל דמה ולא רצתה זה לפרש על כן לא נכתב טעם בשם השני: בפרשת בראשית עד ויכלו אין בה שם של ד' אותיות ומשם ואילך עד קניתי איש את ה' לא תמצא שם של ד' אותיות לבד אלא ה' אלהים ומשם ואילך לא תמצא אלא שם של ד' אותיות לבד. וזהו שדרשו רז"ל שרצה הב"ה לברוא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים שתף מדת הרחמים עם מדת הדין והקדימה לה ומשהגיע לקניתי איש את ה' שהיה אדם שותף בו אמר מעתה אינו יכול לעמוד אלא במדת רחמים לבד לכך לא הזכיר אלא שם של ד' אותיות. א"א הרא"ש: