פרשנות מצטטת על בראשית ז:י

ויהי לשבעת וכו'. בראשית ז', י'.

וישמר משמרתי זו מילה שקבלה מיד כדכתיב זאת בריתי אשר תשמרו וגו'

וְטַעַם וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כִּי הַבָּאִים אֶל תּוֹךְ הַתֵּבָה הָיוּ זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁהִכְנִיסָם נֹחַ בְּתוֹכָהּ כֵּן, וּלְכָךְ אָמַר "כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים", כִּי הוּא מְצַוֶּה עָלָיו שֶׁיַּכְנִיסֵם לְתוֹכָהּ. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם כִּי "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה" (בראשית ז':ז') לֹא נִכְנְסוּ בְּתוֹכָהּ אֶלָּא שֶׁבָּאוּ אֵלָיו כֻּלָּם בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, כִּי בֵּיתוֹ קָרוֹב אֶל הַתֵּבָה הָיָה. וְטַעַם "מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל", מִפַּחַד מֵי הַמַּבּוּל, וּלְשִׁבְעַת הַיָּמִים הָיָה מֵי הַמַּבּוּל וְנֶאֶסְפוּ כֻּלָּם בַּתֵּבָה, וְסָגַר הַפֶּתַח וְהַצֹּהַר. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים. וְיִתָּכֵן כִּי "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה' וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה" וְהַפְּסוּקִים עַד "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית ז':ה'-ו') אֵינָם מְסַפְּרִים מַעֲשֶׂה, אֲבָל "וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ" יִכְלֹל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ, יֹאמַר שֶׁעָשָׂה כְּכָל אֲשֶׁר נִצְטַוָּה, לֹא הִפִּיל מִכָּל הָעִנְיָן דָּבָר, עָשָׂה הַתֵּבָה, וְאָסַף הַמַּאֲכָל, וְלָקַח מִן הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף הַטְּהוֹרִים שִׁבְעָה שִׁבְעָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ, וְכַאֲשֶׁר הָיָה בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל יָרַד עַל הָאָרֶץ, בָּא עִם בֵּיתוֹ וְעִם הַבְּהֵמוֹת הַטְּהוֹרוֹת וְכָל הַחַי אֶל הַתֵּבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ אֱלֹהִים, וְאַחַר כֵּן (מפסוק י והלאה) סִפֵּר בַּמַּעֲשֶׂה "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים" "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת" וּגְמַר הָעִנְיָן.

עוד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו. ו' עִתִּים הַלָּלוּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ חֲצִי תִשְׁרֵי וּמַרְחֶשְׁוָן וַחֲצִי כִסְלֵו זֶרַע, חֲצִי כִסְלֵו וְטֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט קֹר (חֹרֶף) (ב"מ ק"ו):

קור. קָשֶׁה מֵחֹרֶף:

חרף. עֵת זֶרַע שְׂעוֹרִים וְקִטְנִית הַחֲרִיפִין לְהִתְבַּשֵּׁל מַהֵר, וְהוּא חֲצִי שְׁבָט וַאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן:

קציר. חֲצִי נִיסָן וְאִיָּר וַחֲצִי סִיוָן:

קיץ. חֲצִי סִיוָן תַּמּוּז וַחֲצִי אָב, הוּא זְמַן לְקִיטַת תְּאֵנִים וּזְמַן שֶׁמְּיַבְּשִׁים אוֹתָן בַּשָּׂדוֹת, וּשְׁמוֹ קַיִץ, כְּמוֹ הַלֶּחֶם וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים (ש"ב ט"ז):

חום. הוּא סוֹף יְמוֹת הַחַמָּה, חֲצִי אָב וֶאֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי, שֶׁהָעוֹלָם חַם בְּיוֹתֵר; כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא שִׁלְהֵי קַיְיטָא קָשֵׁי מִקַּיְיטָא:

ויום ולילה לא ישבתו. מִכְּלָל שֶׁשָּׁבְתוּ כָּל יְמוֹת הַמַּבּוּל, שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת, וְלֹא נִכַּר בֵּין יוֹם וּבֵין לַיְלָה (ב"ר פכ"ה ופ' ל"ד):