פרשנות מצטטת על בראשית ז:יג

בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה עָשָׂה נֹחַ אֶת הַתֵּבָה יָמִים רַבִּים קֹדֶם הַמַּבּוּל, וְכַאֲשֶׁר קָרַב עֵת הַמַּבּוּל בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ חָזַר וְצִוָּהוּ שֶׁיָּבֹא הוּא וְכָל בֵּיתוֹ בַּתֵּבָה, הוּא שֶׁאָמַר לוֹ בָּרִאשׁוֹנָה (בראשית ו':י"ח) "אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ", וְהוֹדִיעוֹ כִּי בִּזְכוּתוֹ לְבַדּוֹ יִנָּצְלוּ, שֶׁלֹּא אָמַר "אֶתְכֶם רָאִיתִי צַדִּיקִים לְפָנַי". וְצִוָּה שֶׁיִּקַּח הוּא וְיָבִיא מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הָעוֹף הַטָּהוֹר שִׁבְעָה שִׁבְעָה, וְהוֹדִיעוֹ יוֹם הַמַּבּוּל שֶׁבּוֹ יָבֹא אֶל הַתֵּבָה, וְכֵן עָשָׂה, שֶׁבְּעֶצֶם הַיּוֹם זֶה בָּא נֹחַ (בראשית ז':י"ג). וְזֶהוּ טַעַם "מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז':ז'). וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ז':ז') אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָפוּהוּ הַמַּיִם. וּלְשׁוֹן בְּרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ב:ו'), מְחֻסַּר אֱמוּנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ מַיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא הָיָה נִכְנָס לַתֵּבָה. אִם כֵּן יֹאמַר שֶׁלֹּא נִכְנַס שָׁם עַד שֶׁגָּבְרוּ הַמַּיִם וְכִסּוּ פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ וְרָאָה כִּי יִטְבַּע:

למכה מצרים בבכוריהם. כנגד נח שבימיו הכה השם יתברך כל היקום במי המבול. ואפשר לומר בבכוריהם שכשם שהמצרים הוכו מבניהם בכורות שלא כדרך המוסר שהבן יכה את אביו. אף בדור המבול הוכו ע"י חיות ובהמות כמו שאמרו על פסוק בעצם היום הזה בא נח וכו' והיה שלא כדרך העולם כי מוראם וחתתם היה עד ההיא שעתא עליהם.

הכי גרסינן ברבי יהושע, ובו כימה שוקעת וברבי אליעזר ובו כימה עולה, והכי פירושו כאן ובגמרא, דזה ידוע לכל בעלי תכונה, שהמזל מראה כח טבעו בשעה שיוצא מתוך האופק, וזה פירושו רבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה שבו כימה שוקעת לתוך האופק בעוד שהוא יום, ולפי ששינו מעשיהן שינה עליהם סדר בראשית, והעלה מזל כימה מתוך האופק בעוד שהוא יום והביא מבול לעולם, ורבי אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה מתוך האופק בעוד שהוא יום דהיינו בתחלת היום, ומתוך שנו את מעשיהם שינה עליהם סדרי בראשית והעלה מזל כימה באמצע היום, מפני שצריך היה להביא מבול באמצע יום, כדכתיב בעצם היום וגו', ופריך בגמרא בשלמא לרבי יהושע היינו דשינה, משום שהיה שינוי גדול, אבל לרבי אליעזר מאי שינה, כלומר אין זה שינוי גדול להיות מדה כנגד מדה, וע"ז תרצו כדרב חסדא דברותחין קלקלו וברותחין נדונו, פירוש דשינה קאי אתרווייהו על העלה ועל נטל ב' כוכבים מכימה כדי לדונן ברותחין, משום דאמרינן אלמלא חמה של כסיל א"א מפני צינה של כימה, ונטל ב' כוכבים מכימה כדי שיתגבר כסיל ולדונם ברותחין, והיינו דשייך למה דאמר רבי אליעזר ודוק:

ואזדו לטעמייהו - רבי אליעזר ור' יהושע דלר' אליעזר בתשרי נברא העולם דמתשרי מתחילין מנין שני הדורות לפיכך מבול על כרחך במרחשון ירד וי"ב חדש היה ובחדש השני בשבעה ועשרים שיבשה הארץ במרחשון היה לשנה הבאה ובתשרי שלפניו חרבו המים מעל הארץ שנעשית הארץ כמין גריד ולא יבשה לגמרי ובו התחלת שנת שש מאות ואחת שנה כדכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש והוא תשרי ומדלא קרי ליה אחת ושש מאות עד השתא שמע מינה אין מנין הדורות מניסן שאם מניסן מתחילין למנותן היה לו לכתוב ותנח התיבה באחת ושש מאות שנה בחדש השביעי על הרי אררט שכבר נתחדשה שנה מניסן שהרי אותו חדש שביעי סיון היה והוא שביעי להפסקת גשמים כמו ששנינו בסדר עולם וההיא ר"א היא שכשאתה מונה משבעה עשר במרחשון מאה ותשעים יום ארבעים לימי הגשמים ומאה וחמשים שגברו על הארץ נמצאו כלים באחד בסיון ואותו יום התחילו לחסור שנאמר ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום והיו הלוך וחסור עד חדש העשירי והוא אב שהוא עשירי לירידת גשמים ובאחד באב נראו ראשי ההרים בשני חדשים חסרו ט"ו אמה שהיו ההרים מכוסים מים שנאמר (בראשית ז׳:כ׳) חמש עשרה אמה למדת שחסרה אמה לארבעה ימים והתיבה היתה משוקעת במים אחת עשרה אמה ולא היתה צפה על ראש ההר אלא ד' אמות גובה לפיכך נחה בי"ז בסיון ולר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם וממנו מתחילין מנין שני הדורות ירד המבול באייר ושביעי שנחה בו התיבה הוא כסליו ולא מנה לך הכתוב חדוש שנה לפי שאין השנה מתחדשת אלא בניסן ויש פותרין ואזדו לטעמייהו מדאמר ר"א בחדש שני מרחשון אית ליה בתשרי נברא העולם והוי מרחשון שני לחדש שהתחילו בו שנת שש מאות דאי לאו הכי למאי קרי ליה שני אם לסדר חדשים הא אמרינן ניסן ר"ה לחדשים ולאו מילתא היא דאי מדקרי ליה שני שמעינן דבתשרי נברא העולם א"כ מאי פריך לקמיה בשלמא לר' יהושע היינו דכתיב שני אלא לרבי אליעזר מאי שני הא מהכא יליף שני לבריאת עולם הכי גרסינן בסדר עולם ר' יהושע ברישא והדר ר' אליעזר ר' יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ר"א אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום גלגל חמה עגול הוא חציו למעלה מן הקרקע וחציו למטה מן הקרקע ושנים עשר מזלות קבועין בו וזה סדרן טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים וסימניך טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד ששה מהן שקועין למטה וששה מהם למעלה וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה והראשון שבצד האחר שוקע וכן לעולם ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו שיהו כולן משמשין בכ"ד שעות של יום ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר מע"ק גד"ד למעלה בלילה טש"ת סא"ב למטה לאור הבקר מתחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע לסוף ב' שעות טלה כולו עולה ומאזנים כולו שוקע אחר שתי שעות מתחיל שור לעלות ועקרב לשקוע וכן כולן כל חדש ניסן באייר שור מתחיל לשמש ביום כל ימי אייר ובשתי שעות הראשונות גומר עלייתו שניות תאומים שלישית סרטן רביעית אריה חמישית בתולה וששית מאזנים וכן כולן נמצא טלה עולה בשתי שעות אחרונות בלילה וכל היום הוא שוקע וכימה הוא זנב טלה והמבול ביום ירד ודרך נקב שתי כוכבים שנטלו מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה ומניין שהמבול התחיל לירד ביום שנאמר בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז׳:י״ג) והוא מקטני אמנה היה ולא נכנס לתיבה עד שירדו מים ודחקוהו ליכנס שנאמר מפני מי המבול והוצרך לשנות סדר בראשית והעלה זנב כימה ביום ונטל שני כוכבים ממנו ומעיינות מתמעטין בחמה ימות החמה ופסקו הגשמים ושינה סדר בראשית ונתגברו המעיינות ושטפם: