פרשנות מצטטת על בראשית טו:ד

מבטן, ממעי אמי, המעי פורט יותר מן הבטן, שכולל כל חלל הבטן וצבתה בטנה. והמעי הוא רק המעים. וכשיורדפו יחד על העובר, ירצה במעי אמו, בעוד שהיתה ביצת הנקבה שממנו נוצר העובר דבוק בשלל הביצים והובא לתוך הרחם ע"י נשיכת חצוצרות ברחם ונשרשת שם ע"י ליחה דבקית, ובטן אמי יקרא עת יפרד אל הבטן בעת ירקם צורת הולד, שכן נעמי אמרה העוד לי בנים במעי (רות א' יא) וכונה, בשלל הביצים, ר"ל שאינה ראויה לילד עוד. ולכן בא לשון זה גם על הזכר כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (בראשי' טו ד'), כיון על טפת הזרע, ולא יצדק לאמר על הזכר אשר יצא מבטני, ועיין מה שפרשתי בפי' (בראשית כה כג. תהלות עא ו') :

וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִפְקְדָה שָׂרָה נִפְקְדוּ כָּל הָעֲקָרוֹת עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ עַל פָּסוּק ״וְהָיְתָה לְגוֹיִם״ (בראשית יז טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְקְדוּ עִמָּהּ, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ שָׁוִים לְשָׂרָה, כִּי פְּקִידַת שָׂרָה בִּלְשׁוֹן עֲשִׂיָּה מַמָּשׁ בְּפֹעַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מדרש תהלים קלט ה) ״גְּדוֹלִים צַדִּיקִים מִמַּעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי הַצַּדִּיקִים נִבְרְאוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם״ כוּ׳, דְּהַיְנוּ עֲשִׂיָּה מַמָּשׁ, וּבִלְשׁוֹן דִּבּוּר הַמּוֹרֶה עַל חִבָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית טו ד) ״וְהִנֵּה דְבַר ה׳ אֵלָיו לֹא יִירָשְׁךָ זֶה, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ״ וְגוֹ׳. אֲבָל שְׁאָר הָעֲקָרוֹת בִּלְשׁוֹן פְּקִידָה לְבַד וּבִלְשׁוֹן אֲמִירָה שֶׁאֵין בּוֹ חִבָּה כָּל כָּךְ, כִּי פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ מַתְחִיל בִּלְשׁוֹן אֲמִירָה, וְשָׁם נֶאֱמַר (בראשית יז טז) ״וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְהָיְתָה לְגוֹיִם״, רָצָה לוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה לְעֵזֶר לְכָל הַגּוֹיִם, כִּי יִפָּקְדוּ עֲקָרוֹת שֶׁל גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת עִמָּהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״, כְּאִלּוּ אָמַר עִם שָׂרָה, פֵּרוּשׁ ״אֶת״ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן עִם, כְּמוֹ ״הַבָּאִים מִצְרַיְמָה אֵת יַעֲקֹב״ (שמות א א), שֶׁאוֹתָן הָעֲקָרוֹת שֶׁנִּפְקְדוּ עִם שָׂרָה לֹא נִפְקְדוּ אֶלָּא בִּלְשׁוֹן פְּקִידָה וּבִלְשׁוֹן אֲמִירָה. אָמְנָם ״וַיַּעַשׂ ה׳ לְשָׂרָה״, פֵּרוּשׁ לְשָׂרָה עַצְמָהּ, בִּלְשׁוֹן דִּבּוּר ״כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר״ וַעֲשִׂיָּה מַמָּשׁ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב גָּדוֹל לַחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים הוּא זוֹכְרוֹ, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל כָּךְ בַּעֲבוּרוֹ, אֲבָל בִּשְׁבִיל אוֹהֲבוֹ הוּא נִכְנָס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וְעוֹשֶׂה בַּעֲבוּרוֹ. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַה׳״ בְּוָא״ו, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה נג ב) ״כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַה׳׳ הוּא וּבֵית דִּינוֹ״. סֶמֶךְ מִכָּאן לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יא.) שֶׁפְּקִידָה זוֹ הָיְתָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בַּדִּין עִם כָּל בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, לְכָךְ קוֹרִין פָּרָשָׁה זוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

כאשר דבר. בְּלֵדָה. וְהֵיכָן הִיא אֲמִירָה, וְהֵיכָן הוּא דִּבּוּר? אֲמִירָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ וְגוֹ '(בראשית י"ז), דִּבּוּר הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, וְשָׁם נֶאֱמַר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה וְגוֹ' (שם ט"ו), וְהֵבִיא הַיּוֹרֵשׁ מִשָּׂרָה: