פרשנות מצטטת על בראשית טו:טו

יבא וגו'. [יבואו] הצדיקים בשלום על קברם, כטעם בשלום תמות (ירמיה ל"ד ה') ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית ט"ו ט"ו):

אגדה. בהפטרה מלכים ב' ה' ויאמר לך לשלום עיין ברכות וא"ח סימן ק"י במ"א ט' ופריי שם ובמהרש"א ז"ל בח"א הנפטר ממת יאמר בשלום שאין הליכתו לשלום משא"כ חי הליכתו שישיג מחוז חפצו ויבוא לשלום מקומו ולכאורה הנפטר ממת אבל הצדיק נקרא חי ילכו מחיל אל חיל שייך שפיר לשלום ובאברהם דכתיב ואתה תבוא אל אבותיך בשלום בראשית ט"ו ט"ו לגוף אמר כן שיהיה מנוחה ג"כ לתרח אביו משא"כ הנפש וודאי לא יהיה במחיצה א' עם תרח ושם פירש"י ז"ל מלמד שעשה תרח תשובה ובשרו שיעשה ישמעאל תשובה כי אברהם ירא שלא יגאלו ישראל מאחר שעבדו עכו"ם במצרים מז' מצות ב"נ ותשובה מצד השכל אין מועיל אבל עפ"י התורה מועיל שאלו לחכמה ולנבואה כו' ונגאלו בזכות התשובה ויזעקו ותעל שועתם אל אלהים הקב"ה אמר תשובה בלא קרבן ג"כ מתכפר ולכן אמר זה שתרח עשה תשובה וגם ישמעאל ומהני תשובה. הא דאמרינן במקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים כו' יש בו שלש טעמים א' כי התגברות הבע"ת הוא חידוש ב' שרמ"ח מ"ע שכר ול"ת אם לא בא דבר עבירה לידו לא חשיב כ"כ כעושה מצוה משא"כ בע"ת חבילות עבירות ועושה תשובה מאהבה עבירות זכיות יש לו יותר מצדיק גמור. ג' כי צדיק גמור א"צ רק ממוצע משא"כ בע"ת צריך תוספת מקצה הראשון כמ"ש כל הספרי מוסר. א"כ מאחר שצריך סייגים רבים ולהתקדש א"ע במותר יש לו שכר יותר כאמור ובזה פירשתי מ"ש דוד המלך ע"ה שמרה נפשי כי חסיד אני ומי קרא לנפשיה חסיד כי במ"נ בשורש חסד פירושו תוספת ויתר הן לטוב או לרע ע"ד חסד הוא יע"ש ובפריי לא"ח סימן קי"ט בנוסח הברה על הצדיקים וחסידים וא"ר שם כי יש ב' חסידם א' חסיד מעיקרא בתוספת יתרון סייגים כי צדיק פשוט וחסיד לנים משורת הדין אבל בע"ת מיראה חסיד צדיק גמור עדיף מיניה ועד"מ אב רופא מופלא יש לו בנים בריאים וא' חולה בטבעו צריך להתרחק ממאכלים אשר בריאים א"צ להרחיק מהם מבקש מאביו אדוני אבי על שאר בניך א"צ השגחתך כ"כ שהם בריאים אבל אני צריך תוספת שמירה וצרך לרפואת בבקשה ממך תשגיח עלי תמיד וז"ש דוד המלך ע"ה בענוה יתירה שמרה נפשי מאחר שנחליתי בחטא בת שבע כי חסיד אני צריך אני לתוספ' רפואת ע"ד רגלי חסידיו ישמור מאחר שנחלו והתעוררו מעצמם חידוש וגם צריכין שימור שלא יחלו והבן זה.

מצוות קבורה היא מצווה מיוחדת. אין ספק שהאבות נהגו לקבור וראו בכך חשיבות רבה. אברהם קבר את שרה, ויעקב את רחל ואת לאה אשתו. הוא גם ביקש מבנו יוסף שיקבור אותו. לאברהם מבטיח ה' קבור מסודרת. קבורה היא הסיום הראוי והטוב לאדם. "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (בראשית ט"ו, טו).