פרשנות מצטטת על בראשית טו:טז

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. לְקֵץ הַיָּמִין בְּבוֹא גּוֹאֵל, שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרִית יְמֵי הָאוּמּוֹת אוֹיְבֵי ה' וּמַלְכוּתָם, שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתָם עַד סוֹף מְלוֹאָהּ, כְּאָמְרוֹ "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה" (ירמיהו מו:כח), וְכָזֶה דִּבֵּר בִּלְעָם בְּאָמְרוֹ "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (במדבר כד:יד), כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" (במדבר כד:יז), וְכֵן הַנְּבִיאִים בְּאָמְרָם "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (מיכה ד:א), וְזֶה הִגִּיד יַעֲקֹב בָּזֶה בְּאָמְרוֹ כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְכוּ':

ואולך אותו בכל ארץ כנען. שנאמר (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כדי שתהא נוחה ליכבש לבניו, כדאיתא בפרק יש נוחלין (ב"ב ק' א'), לומר שתהא מתנה מוחזקת מעכשיו שלא תתבטל בשום עון שיעשו זרעו, וגם שיהיה להם טענה על היושבים בה שלא יאמרו שבאים לגזול מהם, שישיבו להם אדרבה אבינו החזיק בה ואתם באים לגזול אותה ממנו מכאן ואילך, שכבר נתמלאה סאתם וזמן אכילת פירותיהם, כי ניתן להם לפירות אולי יחזרו לאמונת ישראל וזהו והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב:ו׳) וכתיב כי לא שלם עון האמורי עד הנה (שם ט"ו).

עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה כו' ואילו לא הוציא הק"בה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה. בגמרא דע"רפ אי': מתחיל בגנות ומסיים בשבח מאי מתחיל בגנות רב אמר עבדים היינו: ושמואל אמר מתחילה עובדי ע"ז הי' אבותינו: ודברי רב אבאר כאן ודברי שמואל יתבאר במקומו: וצ"ע מה גנות הוא זה לנו מה שאנו אומרים עבדים היינו לפרעה. ותו במ"ש ואילו לא הוציא הק"בה כו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו כו' למה פרט שלשה דורות והל"ל בקיצור ואילו לא הוציא כו' היינו משועבדים לפרעה במצרים. ולבאר זאת נקדים הג' דב"ק דפליגי שם ר"ה ור"י איעביד אינש דינא לנפשי' אם רואה שלו ביד אחרים אם רשאי ליקח אותו ממנו ביד חזקה: ומסיק שם במקום פסידא כולי עלמא לא פליגי דעביד דינא לנפשי' ר"ל שאם לא יקח אותו בחזקה אלא ילך עימו אל הדיין להוציאו בדין ממנו ביני לביני יהי' לו פסידא כ"ע לא פליגי דעביד כו' כי פליגי דליכא פסידא ר"י סבר כיון דליכא פסידא ליזול קמי דיינא ולא יעשה משפט לעצמו: ור"ה סבר כיון דבדין קא עביד מצי אמר לא אטרח לילך אל הדיין: ופריך שם מיתיבי בן בג בג אומר אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא מדעתו אלא שבור את שיניו * ואמור לו שלי אני נוטל ופר"שי אל תכנס שלא בפניו אלא טול שלך בפניו ואם יעכב בדבר שבור את שיניו רצונו בזה רשאי אתה להכותו עד שתשבור שיניו: ש"מ עביד אינש דינא לנפשי'. ומשני' מאי שבור את שיניו בדין ר"ל שע"פ הדין יוציאו ממנו ולא שיקח את שלו בחזקה: והנה לדינא קי"ל כר"ה שאם לא יכול להוציא את שלו מיד חבירו אם לא שיכיהו שרי ובמ"י אי' שבא עוזא שר של מצרים נגד הק"בה בטענה רב"שע למה אתה רוצה להטביעם כו' מיד כינס הק"בה פמליא של מעלה ואמר להם הוי דנין ביני ובין עוזא: ולפום ריהטא * יפלא הדבר מדוע המתין עוזא עד בואם לים ואז בא בטענה מה עשו לבניך כו' כמ"ש בסמוך בעודם עדיין במצרים כאשר הי' מכת בכורים שלא הי' שום בית אשר לא הי' שם מת הי' לו לבוא אז בטענה זאת מה עשו בני לבניך: אלא וודאי הוא הדבר אשר דברנו שלפי דעת הזוהר אילו שהו ישראל עוד רגע כממרי' במצרים היו ח"ו משוקעים בשער החמשים של שערי טומאה ולא הי' אפשר להם אח"כ לצאת משם לפ"ז במצרים הי' במקום פסידא דלא הדר שאילו כינס פמליא של מעלה שיהי' דנין הדבר בינו לבין עוזא בין דא לדא הי' ח"ו משוקעים כו' ואין לך פסידא גדולה כוו ובמקום פסידא עביד דינא לנפשי' וא"כ נכון הי' שהכה הבכורים כדי שיניחו את ישראל לצאת שלא יכלו להתמהמה עוד אכן בבואם על הים שאו כבר יצאו מן הצרה ולדעת ר"ה לא עביד איניש ד"ל במקום דליכא פסידא ע"כ בא עוזא באותו פעם בטענה שלא יעשה דינא לנפשי' ומיד הק"בה כינס פמליא של מעלה ואמר להם שיהי' דנין בין עוזא:
וע"פ הצעת הדברים האלה יבואר דברי בעל אגדא במ"ש עבדים היינו במצרים ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' רצונו בזה ביד חזקה זו הדבר. ובזרוע נטוי' זו מכות בכורים שהכה הק"בה את המצרים עד ששלחו את ישראל מארצם וכדי שלא תקשה היכי עביד הכי דעביד דינא לנפשי' ובא הבע"א לתרץ זאת שאילו לא הוציא הק"בה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים היינו ר"ל שהיינו משוקעים בשער החמשים וא"א הי' לצאת אח"כ וא"כ במקום פסידא הוי דשרי לכ"ע:
והשתא אתי שפיר מ"ש מתחיל בגנות שאומר עבדים היינו: רצונו בזה לומר שמתחיל בגנות של עצמו שהוא בעצמו מספר שהי' עובדים ע"ז במצרים וע"כ לא הי' אפשר עוד להתמהמה שם * שום רגע שלא יבואו לשער החמשים ומשום הכי הוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' זה החרב של מכות בכורים. דלא תימא שעבר הק"בה עליהן שורת הדין שעשה דינא לנפשי' ולא כינס פמליא של מעלה אמנם מאחר שאילו לא הוציא וכו' ישתקעו שם ע"כ לית דינא ולית דיינא דשרי למעבד דינא לנפשי' וא"כ מתחיל הוא לספר בגנות של עצמו:
ומעתה לא נפלאת ולא רחוקה היא ממך להבין שאלת הרשע מה שהוא שואל לאביו מה העבודה הזאת לכם ולא לו וכו' ואף אתה הקהה את שיניו וא"ל בעבור זה עשה ה' לי וכו': דשאלת הרשע הוא * ג"כ עד"ז מה העבודה הזאת לכם ר"ל מה עניינו של פסח על שם שפסח הק"בה על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים כמ"ש ועבר ה' לנגוף את המצרים כדי להציל את הפקדון איך עבר הק"בה על שורת הדין לעשות משפט לנפשו והי' לו לעשות ע"פ פמליא של מעלה כמו שעשה על הים שכינס הק"בה הב"ד של מעלה ואמר להם הוו דנין בין עוזא וכו' שהוא סובר שאסור לעשות ד"ל ליקח את שלו בחזקה ומ"ש בן בג ב"ג שבור את שיניו וקח את שלך שבור את שיניו בדין קאמר ר"ל שיוציא את שלו ע"פ הדיין ולא שילך לבית חבירו ליקח את שלו בחזקה ולהכותו אם יסרב נגדו: ולכן אמר ואף אתה הקהה את שיני' ואמור לו ר"ל אף אתה תשיב לו דמ"ש שבור את * שיניו ממש הוא שאם מסרב נגדו רשאי להכותו עד שישבור את שיניו כדי ליקח את שלו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ר"ל בעבור זה עשה ה' לי זאת בצאתי ממצרים כדי שאצא משם ואילו הי' הוא שם לא הי' נגאל משם לעולם מאחר שלפי דבריו אסור לעשות ר"ל אפילו במקום פסידא אם לא ע"פ ב"ד ואם הי' הק"בה כינס הב"ד של מעלה ביני לביני הי' באים לשער החמשים ולא הי' יוצאי' משם לעולם ול"כא בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ולא לו ר"ל בעבור שמותר לעשות ר"ל במקום פסידא ע"כ עשה ה' לי שיצאתי ממצרים ולא לו של"פד הי' צריך לעשות ע"פ הב"ד של מעלה לא הי' נגאל משם לעולם:
ומעתה מבואר מאיליו המ"ר וז"ל בשעה שרצה הק"בה להטביע את המצרים בים בא עוזא שר של מצרים בטענה ואמר רב"שע בשביל ששיעבדו בבניך אתה רוצה להטביעם כלום הרגו מבניך וכו' באותו השעה כינס הק"בה פמליא של מעלה ואמר להם הוו דנין ביני ירדו למצרים וכו' ועכשיו רודף הוא אחריהם וכו' * והשיבו הב"ד של מעלה הדין עמך ועשה מה שאתה חפץ: ולפום ריהטא יפלא הדבר מדוע המתין עוזא עד בואם לים ואז בא בטענה זו מדוע לא טען כן בהיותם במצרים כאשר ביקש הק"בה להרוג את הבכורים הי' לו לומר רב"שע מה עשו וכו' כלום הרגו מבניך: וכבר נתבאר לעיל קצהו והוא זה מאחר שאי אפשר הי' להם להתמהמה במצרים עוד רגע אחת כממרי' וא"כ הוי במקום פסידא דשרי לעשות דינא לנפשי' וא"כ מה שעשה הק"בה במצרים כדי להציל את שלו לית דינא ולית דיינא דשרי: אמנם אחר צאתם לרווחה אז נתעורר עוזא לבוא בטענה ואמר שאין שורת הדין נותן לחייבם מיתה למעבד דינא לנפשי' וכי בשביל ששיעבדו וכו' כלום הרגו מבניך ומשום הכי כינס הק"בה הב"ד של מעלה ואמר להם שהמה ידונו דין זה: ואנן קי"ל לדינא כמ"ד עביד ר"ל אפילו במקום דליכא פסידא על כן השיבו לו פמליא של מעלה הדין עמך ועשה מה שאתה חפץ כוונתם בזה במ"ש הדין עמך ר"ל שורת הדין הוא כך וע"כ עשה מה שאתה חפץ:
ועדיין חל עלינו לבאר * למה פרט שלשה דורות הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדי' היינו והל"ל בקיצור ואילו לא הוציא הק"בה היינו משועבדים במצרים. ולבאר זאת נקדים מ"ש ב"פ שלח לך שנגזר על ישראל ודור הרביעי ישובו הנה רצונו בוה שלשה דורות יהי' בשיעבוד ודור הרביעי ישובו לארץ צא וחשוב יהודא פרץ חצרון וכלב בנו הי' מבאי הארץ וכל דור נחשב שבעים שנה כמ"ש דוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה הרי לשלש הדורות יעלה רד"ו שנה דהיינו שלשה פעמים שבעים וישראל לא פרעו במצרים רק חצי החוב וחציו שני' הניחו על עשו לפרוע חוב אביו דהיינו שלשה פעמים שבעים עולה רד"ו הניחו שיפרע עשו: ואם ישראל הי' פורעים כל החוב הי': מוכרחין להיות עוד במצרים שלשה דורות כדי להשלים והיו שם אנו ובנינו ובני בנינו וזהו כוונת בע"א במ"ש עבדי' היינו וכו'. ויוציאנו ה' משם כו' ביד חזקה ר"ל הגם שלא פרענו רק חצי החוב למען תספר באזני בנך ובן בנך ואילו לא הוציא הק"בה את אבותינו עד תשלום כל החוב המוטל לפרוע ע"כ היינו מוכרחים עוד להיות שם אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים. ואפשר לומר של"זכ הכתו' במ"ש למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרי' ולפום ריהטא משמע דאילו שלשה דורות בלבד דהיינו בנך ובן בנך מוטל עליהן לספר מעשה מצרים אתמהא. והלא מצוה זו מוטל עליהן ועל זרעם אחריהם עדי עד לספר ביציאת מצרים. וע"דז שכתבתי נכון הוא שר"ל בזה שאילו לא הוציא הק"בה אותנו משם עד תשלום כל החוב המוטל לפרוע היו מוכרחים להתעכב במצרים עוד שלשה דורות שהם ג"פ שבעים ול"ז א למען תספר באזני בנך ובן בנך את וכו' רצונו בזה לומר שמוטל הדבר על שלשה דורות הללו דהיינו בנך ובן בנך לספר מה שהתעללתי במצרים עד שהניחו אתכם: