פרשנות מצטטת על בראשית טז:יד

מן הרקם ומן החגר. בין קדש ובין ברד, מתרגמינן בין רקם ובין חגרא:

רקם וחגר. תרגום (בראשית טז) קדש וברד:

מהמשנה הבאה עולה כי "רקם" הנה נקודה קיצונית מזרחית בארץ ישראל. אכן, ב"ברייתא דתחומי ארץ ישראל" מופיע יישוב בשם זה בגבולה המזרחי של הארץ: "ורקם טרכון זימרה דמתחם לבוצרה". כך הנוסח בברייתא כפי שהיא מופיעה בכתובת ההלכתית שנמצאה בבית הכנסת ברחוב שליד בית שאן.³³זוסמן, ברייתא, עמ' 235-234. אולם בספרי דברים (פיסקא נא, מהד' פינקלשטיין עמ' 117) ובתוספתא שביעית (פ"ד הי"א) הנוסח הוא "רקם דחגרא",³⁴כך בכתב יד ערפורט ובציטוטי הראשונים את התוספתא, ונראה שאף לפני כתב יד וינה היה נוסח זה אלא שהחי"ת של "חגרא" הועתקה כדל"ת ווי"ו, כמקובל פעמים רבות, ונוצר הנוסח "ורקם דדוגרא". ראו ליברמן, תוספתא כפשוטה זרעים, עמ' 536. והרי לנו מקור תנאי נוסף לצמד "רקם וחגר" שבמשנתנו, באזור הבשן. השם המשני ל"רקם" (דחגרא/טרכון) נצרך בברייתא דתחומין כדי להבחינה מ"רקם דגיאה" בגבול הדרומי. בין חוקרי הברייתא יש שזיהו את "רקם דגיאה" עם פטרה, על סמך כתובת שנמצאה במקום³⁵זוסמן, ברייתא, עמ' 239 והערה 189 שם. ועל סמך הזיהויים של יוספוס ושל אווסביוס.³⁶מזר, הרקם, עמ' 133-132. יוספוס (קדמוניות היהודים ד, ז א) מספר שהעיר פטרה נקראה על שמו של רקם מלך מדין. אווסביוס מציין כי שמה השמי של פטרה הוא ρεκέμ (reκem) או ̀Αρεκέμ (areκem). יש לשים לב לכך שתעתיק יווני אחרון זה משמר את היידוע העברי של השם ("הרקם"), בדומה למשנתנו. בכל התרגומים הארמיים (אונקלוס, יונתן, ירושלמי, ניאופיטי, והתרגום הסורי) רקם גיאה הוא התרגום לקדש ברנע. קדש ברנע כמו גם רקם אינם מתאימים כגבול הדרומי של ארץ ישראל לפי הברייתא. לאור זאת, שני הזיהויים, הצפוני והדרומי שעל קו הגבול המזרחי של ארץ ישראל היהודית, עשויים להתאים למשנתנו.³⁷המילה "רקם" עצמה מוכרת מהמקרא כשם של אחד ממלכי מדין (במדבר ל"א, ח ועוד), וכשם פרטי לצאצאים שונים של שבט יהודה ושבט מנשה (דהי"א ב', מג-מד; שם ז', טז), אך לא כשם מקום. אולם הכפילות בשמות במקרא מקבילה לכפילות במקומות בברייתא: יש רקם בנחלת יהודה ויש רקם בנחלת מנשה. עם זאת, ישנה עדיפות לאפשרות הצפונית יותר, בשל הנוסח "רקם דחגרא" בספרי ובתוספתא.³⁸השוו זוסמן, ברייתא, שם הערה 151. בנוסח הירושלמי של הברייתא הנ"ל "רפיח דחגרא"; בתוספתא בכתב יד וינה "ורפיח וחוגרה", ומעין זה בדפוס, אך אינו בכתב יד ערפורט ואף לא במקבילות שבספרי ובכתובת רחוב. לעומת זאת, במקור נוסף מצאנו את הצמד "רקם" ו"חגר" דווקא בדרום. אונקלוס מתרגם את סוף הפסוק "על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד" (בראשית ט"ז, יד) – "בין רקם ובין חגרא".³⁹ראו רש"י, גיטין ב ע"א, וביקורתו של הרמב"ן בחידושיו על אתר. זאת לעומת תרגומים ארמיים אחרים המתרגמים את "ברד" – "חלוצה" (המיוחס ליונתן) או "גדר" (פשיטתא). אך כל שלושת התרגומים אחידים בתרגום "קדש" כ"רקם". והנה בכתובת באר שבע מן המאה השישית מכונים אנשי המשמר "אגר חלוצה",⁴⁰אלט, כתובות באר שבע; נגב, הלימס. הד נוסף לקשר בין חגר (=אגר) ובין חלוצה, כציונים דרומיים דווקא. אם נהלך בדרך זו, הרי שייתכן שיש להפריד בין "רקם" ובין "חגר" – הראשונה מציינת נקודת קיצון מזרחית (על פי המשנה הבאה) ואילו השנייה מציינת נקודת קיצון דרומית.⁴¹לשאלת הזיהוי של הרקם והחגר נדרשו כבר הראשונים, ראו חידושיהם על אתר. לאור המשמעות של המונח "חגר" כמבצר או כגבול שיער מזר כי ה"חגר" במשנתנו מתייחס לגבול הרומי הדרומי של הארץ (limes palaestina) אשר הוקם אחרי חורבן בית שני בין רפיח לים המלח.⁴²מזר, הרקם, עמ' 134. אולם מזר מתבסס על קריאתו בכתובת שישק אשר כאמור לעיל יש המערערים עליה. הבנה זו נתמכת בשל היידוע של המילה "חגר" במשנתנו, באופן שאינו הולם שם מקום אך מתאים לציון פונקציונלי ("הגבול").

רקם וחגר - תרגום של בין קדש ובין ברד מתרגמינן בין רקם לחגר (בראשית ט״ז:י״ד):