פרשנות מצטטת על בראשית ט:ו

דמות דיוקני - בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט׳:ו׳):

וידוע כי כל המניח דיני ישראל ודן בערכאות של כותים הנה זו עברה אחת שהיא חומר לכמה עברות כי משרשה יפרו וירבו ענפי חטאים גדולים גם בכנפיה נמצאו נזקים ומכשלות הרבה עד לאין קץ, ואבאר לך כיצד. ידוע כי הרציחה מן העברות החמורות שבתורה והעונש גדול וחמור מאד לפי שהוא שופך דם האדם ומאבד נפש אחת מן העולם ולא אבד את הנרצח לבדו כי אם העתידים לצאת ממנו ואין להם סוף שהרי אדם הראשון יחידי היה וכל הבריות של שבעים לשון שיש בעולם כלן תולדותיו ואם כן הרי לך כל המאבד נפש אחת כאלו אבד עולם מלא, וכן לענין ההצלה והטובה כל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא, הא למדת כמה גדול עון הרציחה. אע"פ שעון הרציחה חמור עון הגזל וחלול ה' חמור ממנו כי הרוצח נמחל לו בתשובה וכמו שמצינו בקין ולא כן הגזל אין התשובה מועילה לו עד שיחזיר הגזל ואם אינו מחזירו אינו נמחל לו לעולם, וכן חלול השם אין התשובה מועילה בו כי הוא חמור יותר מכריתות ומיתות ב"ד שכן דרשו רז"ל עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין שנאמר (תהלים פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר וגו', ושתי עברות אלו החמורות יותר מן הרציחה והן הגזל וחלול השם שתיהן נכללות בעון ערכאות של כותים. חלול השם שהרי זה בודאי מחלל את השם ונותן כבוד לאחר ותהלתו לפסילים והוא מיקר שם ע"ג להחשיב אותה ואמר הכתוב (דברים ל״ב:ל״א) כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים כלומר כשאויבינו פלילים, והוי למבוכה הזאת ולשכרות הגדול הזה במקום שיודעים זה ועוברין וכענין שאמר הנביא (ישעיהו כ״ט:ט׳) שכרו ולא יין נעו ולא שכר שהרי הם מניחים העיקר ונותנים לע"ג מוהר וחשיבות, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים ט״ז:ד׳) ירבו עצבותם אחר מהרו כלומר מניחים העיקר ונותנים מוהר לאל אחר לעבדו. גזל שכל המניח דיני ישראל ומוציא בערכאות של כותים הרי זה גזל גמור ואינו חושבו לגזל ועל כן אינו מחזיר ולפיכך אין לו מחילה לעולם. ומה שהזכיר לשון תשים ללמד שצריך השופט להשים לפני בעל הדין אותה ראיה שהוא דן בו ושהוא מוציא את הדין ממנה וכן אמרו רז"ל כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו.

שם הקודש "אלהים": יש שהוא מתורגם כצורתו כגון, "ויקרא ה' אלהים אל האדם" (בראשית ג, ט) - "וּקְרָא ה' אֱלֹהִים לְאָדָם"; "כי ה' הוא האלהים" (דברים ד, לה) - "אֲרֵי ה' הוּא אֱלֹהִים". ואולם רוב שמות הקודש "אלהים" מתורגמים גם הם בהוי"ה, כגון "בראשית ברא אלהים" (בראשית א, א) - "בְּקַדְמִין בְּרָא ה'". לתרגום "אלהים" בהוי"ה נאמרו שתי הצעות: (א) שלילת הריבוי ("נתינה לגר"). (ב) כבוד שמים ("נפש הגר"). הטעם השני הוא בהתאם למגמה הכללית בתרגום אונקלוס: שלא לתרגם בשווה מונחים המשותפים לקודש ולחול או גם לקדושה ולהבדיל לעבודה זרה. מכיון ש"אלהים" מופיע גם כשם חול, כגון "ויראו בני האלהים" (בראשית ו, ב), או להבדיל כשם עבודה זרה כגון "אלהים אחרים" (שמות כ, ג), הוצרך לתרגם כל שם קודש "אלהים" בשם הוי"ה כדי לקבוע את מעמדו כשם מקודש. יוצאים מכלל זה הם שלושת הפסוקים המדברים על בריאת האדם "בצלם אלהים" (בראשית א, כז; ה, א) או "בדמות אלהים" (בראשית ט, ו). עקב הרתיעה מתרגום "צלם" או "דמות", הניח אונקלוס ביטויים אלה בלשון המקרא מבלי לתרגמם.

אך בצלם. בחושך, פירשו דונש ל' צלמות, ומנחם פירשו צלם ממש כמו כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשי' ט'), ולא יתכנו דבריו: