פרשנות מצטטת על בראשית ט:ט

ספר הזוהר [זוהר ח"א ס"ג ב'] אמר רבי חייא נח דהוה איש צדיק אמאי לא בטיל מותא מעלמא אלא בגין דעד לא פסקה זוהמא דעלמא. <תרגום - אמר רבי חייא נח שהיה איש צדיק למה לא נתבטל המות מהעולם. אלא לפי שעדין לא פסקה הזוהמא מן העולם>. ועוד דאינון לא הוו מהמנין ביה בקב"ה וכולהו אחידן בטרפי אילנא דלתתא והא איתמר. <ועוד טעם שהדורות שאחר המבול לא היו מאמינים בקב"ה וכולם אחוזים היו בעלי האילן למטה דהיינו בכוחות הטומאה>. ואפשר עוד כי הספור הזה ירמוז לסוד היובל הגדול שישוב הכל לתשובה הרמוזה בתיבה וזה טעם חמשים אמה רחבה הרומזים לחמשים שערי בינה. ומלת רחבה כד"א מרחובות הנהר. וטעם תחתיים שניים שלישים תעשה רומזין לשלשה עולמות שישובו כלם לתיבה הנזכרת. וטעם בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אז יכלה גלגול הנשמות וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. וטעם ארבעים יום וארבעים לילה תבין מסוד ארבעים יכנו ומסוד ארבעים יום יום לשנה והפך זה ויהי שם עם ה' ארבעים יום. כטעם ארבעים סאה של מקוה טהרה והבן זה. וטעם והקימותי את בריתי אתך כתב הרב הגדול ז"ל (הרמב"ן) על דרך האמת הברית מעולם היא והמלה נגזרת מלשון בראשית ברא אלהים והנה בריתי כמו ברייתי והמלה סמוכה כי היא סמוכה לעולמים שהיו לפנינו יצוה שתקום ותהיה עם הצדיק וכן ואני הנני מקים את בריתי אתכם (בראשית ט ט') בריתי היתה אתו (מלאכי ב יח) והמשכיל יבין עד כאן:

אעשה קיום לבריתי. דקשה לרש"י הלא כבר כתיב ואני הנני מקים את בריתי:

וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אָמַר רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ו':י"ח) לְאוֹת כִּי הַשֵּׁם נִשְׁבַּע לוֹ שֶׁלֹּא יָמוּת בַּמַּבּוּל הוּא וּבָנָיו, וְאִם לֹא נִכְתַּב תְּחִלָּה מְפֹרָשׁ, כַּאֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים א כב) "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ". וּמִלַּת "וַהֲקִימוֹתִי", שֶׁאֲקַיֵּם שְׁבוּעָתִי. וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁזֹּאת הַבְּרִית רֶמֶז לַקֶּשֶׁת. וְטַעַם בְּרִית, הַסְכָּמָה וְדָבָר שֶׁבָּחֲרוּ שְׁנַיִם, מִגִּזְרַת "בְּרוּ לָכֶם" (שמואל א יז ח), וְהַמִּלָּה בְּסָמוּךְ וּבְמֻכְרָת. וְכֵן "שְׁבִית יַעֲקֹב" (תהלים פה ב), "וּבְנוֹתָיו בַּשְּׁבִית" (במדבר כא כט). וְיֵשׁ אוֹמְרִים כִּי בְּרִית, גְּבוּל כָּרוּת, כָּל אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְיוֹתֵר נָכוֹן בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט כִּי עִנְיַן "וַהֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי" לֵאמֹר בְּעֵת שֶׁיָּבֹא הַמַּבּוּל תִּהְיֶה בְּרִית קַיֶּמֶת אִתְּךָ, שֶׁתָּבֹא אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבֵיתְךָ וּשְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר לְהַחֲיוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁתִּחְיוּ שָׁם וְתִתְקַיְּמוּ לָצֵאת מִשָּׁם לְחַיִּים, וְהַבְּרִית הוּא דְּבַר הַשֵּׁם כְּשֶׁיִּגְזֹר אֹמֶר בְּלֹא תְּנַאי וְשִׁיּוּר וִיקַיֵּם. וְהִזְכִּיר הַבְּרִית וְהִזְכִּיר שֶׁיִּהְיֶה קַיָּם, וְהוּא כִּלְשׁוֹן "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם" (אסתר ט כז), שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם דָּבָר לִהְיוֹתוֹ קַיָּם. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הַבְּרִית מֵעוֹלָם הִיא, וְהַמִּלָּה נִגְזֶרֶת מִן "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", וְהִנֵּה בְּרִיתִי כְּמוֹ בְּרִיָּתִי, וְהַמִּלָּה כְּמוֹ סְמוּכָה, כִּי הִיא סְמוּכָה לָעוֹלָמִים שֶׁהָיוּ לְפָנֵינוּ, יְצַוֶּה שֶׁתָּקוּם וְתִהְיֶה עִם הַצַּדִּיק. וְכֵן "וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם" (בראשית ט':ט'), "בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ" (מלאכי ב ה), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: