וַיֵּ֣רֶד יְהוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת־הָעִ֖יר וְאֶת־הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃
רש"י
והיה האיש. אע"פ שהוא לשון עתיד כן דרך לשון עברית ולשון מליצתו והווה האיש ההוא גדול מכל בני קדם בני ארץ המזרחי שארם במזרחו של עולם הוא שנאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מהררי קדם, דבר אחר עוץ זה איוב, בוז זה אליהוא בן ברכאל הבוזי והרי הוא שאמר איוב (לקמן לא) ובוז משפחות יחתני זה הוא ממשפחתי שמחתה דברי והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא, ד"א בארץ עוץ בארץ שנוטלין ממנו עצות רעות על הקב"ה שנא' (בראשית י׳:י״א) מן הארץ ההיא יצא אשור ומה עצה נטלו שהיו אומרים לא כל הימנו ליטול את העליוני' וליתן לנו את התחתונים אלא בואו לארץ שנער ששם אלוהות הרבה שנא' בה (ירמיהו נ׳:ל״ח) ארץ פסילים היא ונעשה מגדל וראשו מגיע בשמים ונעשה לנו שם (בראשית י״א:ד׳) ואין שם האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כ״ג:י״ג) מה עשה הקב"ה ישב עליהם בדין והעמיד עליהם עדים שנא' וירד אלהים לראות את העיר ואת המגדל (בראשית י״א:ה׳) וכי צריך ירידה לפני המקום לראות והכתיב עיני ה' משוטטות בכל הארץ (זכריה ד׳:י׳-י״א) אלא ללמד הלכה לדורות שאין דנין אלא ע"פ עדי ראייה שנאמר או ראה או ידע (ויקרא ה׳:א׳):
מיני תרגומא
במורה נבוכים תמה על דעת אונקלוס כי אונקלוס שם כל מאודו להרחיק הגשמות בכל סיפור אשר בתורה וכל אשר ימצא מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה ישים ענין התנועה לכבוד נברא או לשמירה. ומתרגום וירד ה׳ (בראשית י״א ה׳) וְאִיתְגְלֵי, ארדה נא (בראשית י״ח כ״א) אִיתְגְלֵי כְעַן וא״כ למה תרגום כאן אֲנָא אֵיחוּת עִמָךְ, והנה פירושו של המורה נבוכים בזה וכיוצא בזה תמצא שהאריך כאן הרמב״ן וסותר פירושו ובונה פירוש גדול ונורא דלמה יברח אונקלוס מן התנועה וירחיק השמיעה ג״כ מיראתו שתורה על גשמות ולא יברח מן האמירה והדבור ולא מן הקריאה בשום מקום אלא בכלם יתרגם וַאֲמַר יְיָ, וּמַלֵל יְיָ, וּקְרָא יְיָ לְמֹשֶה, והיא גם היא תורה על גשמות והיה לו לתרגם ויתאמר מן קדם ה׳ או יאמר יקרא דה׳ או ויתרעי ה׳ כפי הראוי בענין. וכן האריך במלת שְׁכִינְתֵּיהּ ובמלת מֵימְרָא ובמלת מֵימְרִי ובמלת יְקָרָא ומפני כבוד השם הסתר דבר לא רציתי להעתיק כל דבריו של גדול הרמב״ן. ומצוה על המהדרין להדר לעיין שמה והחכמה תנוח בלב נבון. וסיום דבריו בזה״ל אבל מה שאמר כאן אֲנָא אֵיחוֹת עִמָךְ רצה לרמוז בו מה שאמרו גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר ושמתי כסאי בעילם ע״ש: אמנם בגמרא שלפנינו מגילה דף כ״ט. איתא בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב״ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהם גלו למצרים שכינה עמהם שנא׳ הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וכו׳ גלו לבבל שכינה עמהם, שנאמ׳ למענכם שלחתי בבלה ואף כשהן עתידין להגאל וכו׳ ואמנם נוסחת הרמב״ן לא ומצאתי אף בילקוט. ועיין שבת דף פ״ט: אמרה לו אנכי ארד עמך מצרים ולא בקש עלינו רחמים:
רבנו בחיי
ובמדרש לך רד כי שחת עמך כבר גרמו לי הבריות לירד ולראות בקלקולם שנאמר (בראשית י״א:ה׳) וירד ה' לראות וגו' אף אתה רד מגדולתך דיו לעבד להיות כרבו.