פרשנות מצטטת על בראשית יב:ב

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. יָפֶה לְאָדָם שֵׁם טוֹב מִשֶּׁמֶן טוֹב. וּבְיוֹם הַמָּוֶת טוֹב הַשֵּׁם מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ לְכַךְ הֻקַּשׁ שֵׁם טוֹב לְשֶׁמֶן יוֹתֵר מִשְּׁאָר מַשְׁקִין, שֶׁהַשֶּׁמֶן אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם, וְהוּא צָף וְעוֹלֶה וְנִכָּר, אֲבָל שְׁאָר מַשְׁקִים, אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָן מַיִם, וְהֵם בּוֹלְעִים.

שמן טוב יורד. דכתיב (תהלים קלג, ב) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן. ושם טוב עולה שנאמר (בראשית יב, ב) ואגדלה שמך. כן הוא באגדת שמואל פרשה כ״ג. ועיין ברבה ובתנחומא ריש ויקהל:

וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה׳ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין לְשׁוֹן פְּקִידָה לִלְשׁוֹן עֲשִׂיָּה, כִּי הַפְּקִידָה אֵינָהּ כִּי אִם זְכִירָה בְּעָלְמָא, וְהָעֲשִׂיָּה הִיא פְּעוּלָּה מַמָּשִׁית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ (בראשית יב:ב). וּמַסִּיק בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (לט:יא) שֶׁלְּשׁוֹן דִּבּוּר מוֹרֶה יוֹתֵר חִבָּה מִן לְשׁוֹן אֲמִירָה, לְפִי שֶׁהַדִּבּוּר מוֹרֶה עַל בֵּרוּר הַדְּבָרִים בְּפֵרוּשׁ בַּחֲתִיכַת הַלָּשׁוֹן, וְזֶה מִתְיַחֵס אֶל לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה.

טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב . . . יוֹרֵד עַל הַזָּקָן". שֵׁם טוֹב עוֹלֶה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ". שֶׁמֶן טוֹב לְשָׁעָה, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם". שֶׁמֶן טוֹב הוֹלֵךְ מִקִּיטוֹן לִטְרַקְלִין וְלֹא יוֹתֵר, וְשֵׁם טוֹב לְסוֹף הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: "מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם הַחַיִּים וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים, וְהֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמָצִינוּ בַּעֲלֵי שֵׁם טוֹב שֶׁנִּכְנְסוּ לִמְקוֹם הַמִּיתָה וְיָצְאוּ חַיִּים, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁיָּצְאוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ: