פרשנות מצטטת על בראשית יב:ו

בראשית. א"ר יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה וגו'. כתב הרמ"בן ז"ל אע"פ שצורך גדול הוא להתחיל התורה מבראשית ברא וכו' כי הוא שרש האמונה ומי שאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון כופר בעיקר ואין לו תורה כלל מ"מ כיון שמעשה בראשי' סוד עמוק הוא מאד ואינו מובן מן המקראו' ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה ויודעיו חייבים להסתיר אותו לכך א"ר יצחק שלא הי' צריך להתחיל מבראשית ולספר ענין היצירה והמבול ודור הפלגה ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה ויאמינו בכלל כנזכר בהם בעשרת הדברות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' ותשאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבע"פ ונתן ר' יצחק טעם לזה כי התחלת התורה בבראשית ברא וספר כל ימי היצירה עד בריאת אדם ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו וגן עדן שהוא מבחר המקומות הנבראים בעוה"ז נעשה מכון לשבתו עד שגירש אותו חטאו משם ואנשי דור המבול בחטאם גורשו מן העולם כולו והצדיק בהם לבדו נמלט הוא ובניו וזרעם וחטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות ותפשו להם המקומות למשפחותם לגוייהם כפי שנזדמן להם א"כ ראוי הוא כאשר יוסיף הגוי לחטוא שיאבד ממקומו ויבא אחר לרשת את ארצו כי כן משפט אלהים בארץ לעולם. אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התור' אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונ' שנתנה לישראל אע"ג דאיכא ז' מצות שנצטוו לבני נח ומילה לאברהם מ"מ לכל ישראל לא נצטוו ואכתי לא נפקי מכלל בני נח. פירש"י מה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו אומות העולם לסטים אתם שכבשתם לכם ארצות שבעת גוים הם יאמרו להם כל הארץ של הב"ה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ע"כ. ותימא הלא נפלה מתחלה בחלקו של שם כדפי' רש"י בפ' לך לך והכנעני אז בארץ וכתיב ומלכי צדק מלך שלם וגו' פירש"י שהיה הולך וכובש מזרעו של שם וי"ל דשם היה מלך על ירושלים לבד שנקרא מלך שלם אבל כל שאר הארץ לא נפלה בחלקו. מ"מ תימא הוא והלא כנען היה עבד לאחיו עבדא דמאן נכסי דמאן ומיהו גם בזה י"ל דאע"פ שהיה עבד לכל אחיו למה יקחו בני שם נכסיו יותר מבני יפת. פירש"י שמלת בראשית דבוקה לברא פי' בראשית בריית שמים וארץ היה כך שהארץ היתה תוהו ובהו ויאמר אלקים יהי אור ולפ"ז לא פירש שום בריאה בראשון אלא האור. והרמב"ן פי' בראשית ברא וגו' שמתחלה ברא מאין יסוד דק שאין בו ממש אלא שהוא כח ממצי' מוכן לקבל צורה ולצאת מן הכח אל הפועל והוא החומר הראשון הנקרא בלשון יוני היולי. ומלת ברא היא הוצאת יש מאין ואח"ז לא הוציא יש מאין אלא מאותו חומר הדק הלביש לכל אחד צורה ויצרו ותקנו והיא מלת יצר והשמים וכל אשר בם חומר אחד והארץ וכל אשר בה חומר אחר והקב"ה ברא אלו שנים לבדם יש מאין והכל נעשה מהם וזה החומר הדק נקרא תהו מל' תוהא על הראשונות מפני שאם בא אדם ליחד לו שם תוהא ונמלך לקראו בשם אחר כי לא לבש צורה שיחפש בו השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בהו מלה מורכבת כלו' בו הוא וזש"ה ונטה עליו קו תהו ואבני בהו כי הקו הוא אשר בו יתחם האומן מחשבת בניינו מה שמקוה לעשות מל' קוה אל ה' והאבנים הם צורת הבנין. ואחר שאמר כי מתחלה במאמר אחד ברא שמים וארץ וכל צבאם חזר ופירש כי הארץ אחר הבריאה היתה תהו כלו' חומר אין בו ממש והיתה בהו כי הלביש אותה צורה ופי' שבצורה הזאת ד' יסודות שהם האש והמים והעפר והאויר. ומלת הארץ כוללת לארבעתן כמו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם שכולל כל כדור התחתון והאש נקרא חושך מפני שהאש היסודית חשיכה ואלו היתה אדומה היתה מאירה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר נקראו תהום ולכן נקראים מי הים תהומות כדכתיב תהומות יכסיומו. קפאו תהומות בלב ים. ונקרא קרקע הים תהום כדכתיב מוליכם בתהומות כסוס במדבר. והאויר נקרא רוח. וכבר נודע כי יסודות הארבע מקשה אחת והעמוד שלה הוא עגול הארץ והמים מקיפים על הארץ והאויר מקיף על המים והאש מקיף על האויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים והרוח מנשבת ונכנסת בחשך ומרחפת ע"פ המים. והנקודה הזאת שלבשה הצורה והיתה בהו היא שחכמים קורין אותה אבן שתיה שממנה הושתה העולם. והנה פי' הכתובים בתחלה ברא אלהים מאין השמים וברא מאין את הארץ והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו ובהם חושך מים ועפר ורוח נושבת על המים:

בראשית. פרש״‎י, אמר רבי יצחק לא היה צריך וכו׳‎ לפי שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. וא״‎ת הרי שבע מצוות מצות מילה וגיד הנשה קדמו למצות החדש מצוה ראשונה, אלא י״‎ל הא דקרי לה בפרש״‎י למצות החדש מצוה ראשונה לפי שהיא ראשונה למצוות שנצטוו ישראל עליהם במעמד כולם. פירש רש״‎י למה פתח בבראשית משום כח מעשיו וכו'. וא״‎ת היאך יכולין הכנענים לומר לישראל גזולה מז׳‎ אומות חדא דאין זו גזולה שמה שקנה עבד קנה רבו וקים לן דכנען לזרעו של שם עבד הוה כדכתיב ויהי כנען עבד למו. ועוד אדרבה הם גזלוה מישראל כמו שפירש״‎י בפ׳‎ לך והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את הארץ מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו. אלא י״‎ל כמה מלכים היו בארץ כגון מלך חצור וחביריו שלא היו ממשפחות כנען וכן בפ׳‎ ברכה גבי אפסי ארץ, ושמא הם מזרעו של שם היו ולא היה לישראל שום רבנות עליהם ליטלה מהם בחזקה ומהם היה הכנעני הולך וכובש כמו שפרש״‎י. ד״‎א מה טעם פתח בבראשית להודיע סדר הבריאה ונתינת הארץ כמו שפירש״‎י, היינו טעמא שלא יהא פתחון פה לכנענים לומר להם לישראל אין אתם מן היורש הראוי לירש שהוא עילם אלא אתם מארפכשד הצעיר בבנים כדכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד א״‎כ כבשתם את הארץ שלא כמשפט. ד״‎א לכך פתח בענין יצירה שאלמלא כן יאמרו קטני אמנה העולם על מנהגו הוא עומד ועמד תמיד. פרש״‎י ברצונו נתנה להם וכו׳‎ צ״‎ל לא נתנה להם לחלוטין דאל״‎כ היך חוזר ממתנתו. פירש״‎י שאין לך ראשית במקרא שאין דבוק לתיבה שלאחריו. חז״‎ק הרי מצינו דוגמא כי אחרית לאיש שלום ואין דבוק לתיבה שלאחריו.

והנה על הקושי הא' על מה שלא הזכיר מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה אפשר לומר כי בל' מאמרו הוזכר תרוצו באומר אשר דבר משה אל כל ישראל והוא כי להיות פי משה המדבר להוכיח בשער אל כללות ישראל לתת חתת אשמותם רבה עליהם בעיניהם ע"כ הס שלא להזכיר מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה והענין כי הלא במסה ומריבה הנה גם עליו עברה כוס חמתו ית' כאומרו על המים יען לא האמנתם בי כו' ואיך תפול חתת תוכחתו עליהם אם תחלת דברי פיהו יזכיר מה שלקה גם הוא ויתעבר גם בו ה'. וגם ענין תבערה במתאונני' לא היה רק במקצתה ואיך יתחיל להוכיח את כלם במה שלא היה כולל רק בקצה המחנה. וש"ת כי גם שבקרח הוא ועדתו היחלו. הלא הקהיל קרח את כל העדה וכן במרגלים בכו כל העם בלילה ההוא וע"כ הס שלא להזכיר תבערה וגם קברות התאוה כי האספסוף היו אשר התאוו תאוה ולא עם בני ישראל ואיך יתחיל בתוכחת בלתי נוגעת לכל ישראל ויהי מוסר לכולם. וזה יאמר הכתוב אלה הדברים של קושי אשר דבר משה כלו' כי למה שהיה משה המדבר הוכרח יהיו אלה ולא מסה ומריבה הנוגע אליו גם הוא ולהיות אל כל ישראל שהוא הכללות לא יאות יזכיר ענין מתאוננים הוא תבערה ולהיות' ישראל מקבלי התוכחות לא יזכיר האספסוף וזה דקדק באומרו ישראל נמצא כי באומר דבר משה אל כל ישראל כלל את שלשתן. עוד יתכן דרך ב' כולל ישוב כל הקושיות שהערנו. והוא כי הלא המוכיח בשער ומה גם אל חכם ונבון כעם בנ"י שבדור ההוא הוא דור דעה אשר שמעו קול ה' אלהים מדבר מתוך האש הלא יחוש מוכיחם פן יקוצו בתוכחתו וח"ו תהיה תקנתו קלקלתם כי תגדל אשמתם לפניו ית' אם בתוכחות תגעל נפשם. ע"כ בחר לשון ערומים ופיו פתח בחכמה לתהות בקנקניהם אם נכון לבם לקבל תוכחות מוסר באהבה ובסבר פנים יפות אם אין. ע"כ התחיל לדבר בם דברי עונות ברמז בשצף קצף לראות אם יתחמץ לבבם בצד מה או אם יקבלום באהבה ואשר יראה יעשה אם יקבלום באהבה עוד יוסיף להפליא בתוכחת מגולה ואם אין ימשוך ידו. ויהי כן כי בהחילו ברמז הרומז על אשמותם וירא כי אין סר זעף כ"א מקבלים בענות צדק ובאהבה רבה אז נחרץ להרבות במוסר ותוכחת מגולה כי מצאם כלי מוכן לקבל ע"כ מצא את לבו אח"כ להקשות ולדבר ולומר ממרים הייתם כו' מקציפים הייתם כו' ובדבר הזה אינכם מאמינים כו' וכיוצא בדברים רעים כאלה. ובכלל הדבר הזה הס שלא להזכיר בפ' הזה הראשון מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה כי הלא בפתח דבריו התנכל לבלתי הוכיחם בפירוש כי דאג פן יתחמץ לבבם כ"א בדרך רמז ועל כן אמר בלבו אם אזכיר להם מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה אין תוכחת מגולה גדולה מזו כי בהזכיר שמותם מתגלה רעתם ויזכור עונם אך בראותו כי קבלו תוכחתו ואין מפלים אז דבר ויקרא בקול גדול את כל מעשה הרעה באר היטב למען הכניע את לבם ובכללם את שמות מזכרת עונם מסה ומריבה כו'. והתחכם במאמריו לבלתי התחיל בדבר לא יסכון להכניעם אם יהיה התוכחת דבר שתשובתם בצדם למעט וההביל אשמתם כי לא יעשה רושם בלבבם גם כי ישמעו אחרי כן דבר מה אשר עשו אחרי כי רפתה התחלת שמיעתם. על כן אמר בלבו אם אמור אומר להם ראשונה אשר המרו על ים בים סוף הלא לקל יחשבו התחלת מוסרי באמת הלא אז עדיין לא הטהרנו מעבוד ע"ג אשר השתקענו בה ולא קנינו יהידות כמעט ולא יפלא מה שהיתה יראת ה' בלתי תקועה בקרבנו ע"ד מז"ל במדרש חזית כשאמר להם משה החדש הזה אתם נגאלים אמרו ישראל עדיין כל מצרים מלאה מע"ג שלנו והיאך אנו נגאלים ע"כ לא היחל ממול סוף רק מהשני שהוא במדבר על אומרם מי יתן מותנו ביד ה' בשבתנו כו' אשר היה אחרי קריעת ים סוף כי אז כבר קנו יהידות בלבבם ויאמינו בה' כו' כי אפילו רחב ויתרו שהיו נכרים נתגיירו ע"י נס קריעת ים סוף ומה גם עם בני ישראל שתתחזק אמונתם אמונת אומן וזהו במדבר. ומפני שהיה להם פתחון פה עדיין בצד מה להקל מן אשמתם על אומרם מי יתן מותנו כו' באמור כי אין אדם נתפס על צער חסרון לחם ואז כלתה פרוסות בצק מצרים ולא היה להם לחם ע"כ סמוך לזה מיד בערבהעל עון השטים כי אז שמנו עשתו ברוב כל כי היו בעיר מושב ומלאים מביזת ארצות סיחון ועוג ולא נמנעו מלהחטיא. ועדיין היה אפשר לומר כי גם זה יש בו צד תואנה להקל אשמה באומר כי הלא רוב טובם הוא גרמת בעיטה כנודע כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני כי כן מדת ישראל כי בצר פקדוהו ית' מה שאין כן ברב טוב ע"כ סמך ואמר מול סוף לומר אם כה תתאנו הלא במול סוף מאי איכא למימר כי הלא אדרבא היו בצער ועל כל זה חטאו הנה כי לא רוב טובה גרם כי גם בעת צרה לא בטחו ית' ועדיין היתה תואנה מה לומר כי אדרבא מהקטין את ערכם לא חשבו את עצמם כדאים לינצל מארבע צרות רעות שהקיפום מארבע רוחותם ים סוף מצד אחד ומדבר משני רוחות מלאים נחש כקורת בית הבד ומרוח ד' מרבבות פרעה וחילו ומה גם אחרי אכלם זכותם בצאתם ממצרים ע"כ אמר בין פארן על דבר המרגלים יוכיח כי ראיתם כי היה ה' עמכם וממהר להכניסכם לארץ כי הלא עין בעין ראו כו מהלך י"א יום מחורב עד קדש ברנע הלכו בג' ימים כל כך היתה שכינה מתלבטת למהר להכניסם לארץ באופן כי שם אין לומר כי חשבו לא יאבה ה' להצליחם לקוטן צדקתם כי לו חפץ ה' לבלתי הצליחם לא הראם את כל זאת. או יאמר שמא תאמרו כי שם ראיתם את שרו של מצרים נוסע אחריכם וע"כ יראתם כי אמרתם לו היה רצונו ית' לתת את מצרים בידינו למה לא פקד על השר תחלה כענין יפקוד ה' על צבא המרום כו' אך מה' יצא הדבר למוגגנו ביד עוננו הנה פארן יאמר כי שם שמעתם סר צלם מעליהם הוא השר של כנען ועכ"ז מאנתם לבטוח בה' וש"ת כי שם אין אשמת דבר רק על י' אנשים מרגלים כי אחיכם המסו את לבבכם בהביאם את דבת הארץ רעה הנה בין תופל ולבן יוכיח כי שם מי פיתה אתכם. ואחשבה מנה ב' גופי עבירות אשר עברו בפעם א' והוא מש"כ ז"ל באומרו וידבר העם באלהים ובמשה שהשוו עבד לקונו בתיבה א' כי לה' ית' ולמשה כאחד אמרו לשניהם למה העליתנו והוא עון פלילי עצום מאד. ב' אומר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. וזהו תופל ולבן על מה שחברו עבד עם קונו אמר תופל שהוא ל' חיבור. ועל מה שדברו על המן אמר ולבן. וש"ת כי מה שהשויתם אותי לקוני לא לנגוע בכבודו ית' כונתכם חלילה רק לכבדני שהשויתם אותי לקוני ועל דבר המן היה כי לא הכרתם כי היה נבלע באיברים כי עוד רוחניותו בו בהיותו ממשיי וחשבנו תבקע כרסיני הנה וחצרות יוכיח במחלוקת של קרח כ"א לכבדני היה עם לבבכם למה קמתם עלי בהקהיל קרח את כל העדה. ואם במן לא ידעתם טבעו עלי מה תאמרו כי הלא ידעתם את כל האותות והמופתים אשר עשיתי לעיניכם. וא"ת אלי כי הנה הלא חטאת קרובי ובית אבי היתה ולא חדלו קרובי המקהילים עליך את כל העדה לא חטאנו עם ישראל וחן חן לקרובך שפתנו ויוכל למה תביישנו על חטאת עמך בן אחי אביך ועל כן אמר ודי זהב יוכיח כי שם נאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי כי אין גם אחד חטא בעגל. ושמא תאמרו כי רוב כסף וזהב אשר נתן לנו ה' וכמז"ל שלא היה איש מישראל שלא הוציא ממצרים צ' חמורים נושאי כסף וזהב ושמלות החטיאוני והוא מרז"ל על פסוק וינצלו את מצרים כו' הנה אין זו טענה כי הן לו עשיתם את העגל מכסף היתה חטאתכם קלה כמדובר כמעט באומרם כי כסף שהרבתי לכם החטיאכם אך הנה לא עשיתם אותו כ"א מזהב אשר ממנו לא הרביתי לכם כתלונתו ית' באומר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל ע"כ הנני מזכירו בפניכם באופן תופר טענתכם והוא הטעם הנזכר והוא אומר ודי זהב כלומר הלא מה שדי לכם בלבד נתתי מהזהב ולא הרביתיו ככסף באופן כי סרה טענת אומריכם כי מה שהרביתיו לכם הטעה אתכם וז"א ודי זהב. וכהתימו לרמוז דברי תוכחותיו גלה כונתו באומרו י"א יום כו' והוא לומר כי דברי עונות הנאמרים באמת גרמו להניעכם במדבר ולהתם פגריכם בו נגד רצונו ית' שהיה לנחץ ביאתכם לרשת ארץ כי כל כך היתה שכינה מתלבטת למהר להורישם הארץ כי י"א יום היה מחורב כו' ויביאכם בג' ימים כמשז"ל. ואחר אומר הדבר ראשון אשר רצה משה לאמר שהוא התוכחת. גלה לנו גם הדבר הב' שהוא באר את התורה. והוא ענין ג' הכתובים האלה כאחד ויהי כו' אחרי הכותו כו'. בעבר הירדן כו' הואיל משה באר כו'. והענין לתת טוב טעם למה איחר מלבאר את התורה עד סמוך לסלוקו הוא חדש אדר אשר מת בו ע"כ אמר ויהי כו' והוא מז"ל על מאמר משה אליהם באומר ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה אז"ל מכאן שאין אדם יורד לסוף דעתו של רבו עד מ' שנה והוא כי לפעמים על בלתי רדת לסוף דעתו ועומק טעמו קבלתו ישגה בין דין לדין וזה מאמרו יתברך ויהי במ' שנה שהוא אחר הפלגת זמן וגם סמוך למיתתו שהוא בי"ב חדש באחד לחדש שהוא איזה ימים סמוך לסלוקו דבר משה אל בני ישראל ככל כו' כי זה כל התורה. ופירש הטעם בנועם מאמרו באומרו ככל אשר צוה ה' אותו אליהם כלומר תדע למה היה זה אחר מ' שנה עם היות כבר סמוך למיתתו הלא הוא כי אז היה זמן שהם ירדו לסוף דעתו שאין אדם יורד לסוף דעתו עד מ' שנה והוא כי הנה סוף דעתו של משה הוא אשר קבל מאתו ית' בעצה שהוא תכלית נקודת האמת אך טרם מלאת המ' שנה לא הגיעו ישראל לגדר תדמה קבלתם ממשה אל קבלת משה מהקב"ה כ"א בהשמטת עומק נקודת טעמי קצת דברים הגורמים שינוי בכמה דברים. אך אחר מ' שנה אז הוא זמן שיורדים לסוף דעתו כאשר קבלו מאתו ית' וזהו ויהי במ' שנה כו' למה עשה כן הלא הוא על כי אז נעתקה קבלתם ממנו אליהם עד גדר שככל אשר צוה ה' אותו כן היה אליהם כי אז ירדו לסוף דעתו שהוא ככל אשר קבל מאתו ית'. ע"כ אז רצה לבאר להם כל התורה כולו למען בכל חלקים ירדו לסוף דעתו משא"כ בכל המשך המ' שנה כי אם שהוא שונה הלכה בכל יום לאטו אך עתה סידר לפניהם כל חלקי התורה כאחד וזה אומר ככל בכ"ף הדמיון לדמות קבלתם ממשה אל קבלתו מהב"ה. ועוד טעם ב' אל אשר איחר לסדר למודה כא' כי המתין עד אחרי הכותו כו' והוא כי באמור יחד כל פרטי התורה ודקדוקיה העצומים והרבים אשר לתורה שב"פ הלא יהי' עול סבלה בעיניהם כהר גבוה ותלול וכמשא כבד יכבד מהם כאשר היה במתן תורה כמשז"ל בתנחומא פ' נח כי ע"כ הוצרך היא ית' לכפות עליהם את ההר כגיגית שלא היו רוצים לקבל עול תורה שבעל פה כי כבד הוא מאד ע"כ לא רצה משה לסדר כל למודו יחד להם בל יופלג בעיניהם עד אחרי הכותו כו' כי אז היחלו בעיניהם לראות יד ה' הטובה עליהם כי נתן להם ארצות גוים ועמל לאומים עצומים וכן רבים עם ערים בצורות גדולים מאד וע"כ יבושו בשת לקוץ בעל תורה חלילה כי גם את הטוב קבלו מאת אלהים וע"כ טוב להם כי ישאו עול תורה גם כי רב מאד הוא ויאמרו ללבבם כי ע"כ הוא ית' מטיב להם כי היא חייהם. ולמה לא היה מיד אחר הכותו כו' אלא אחרי שהוא מופלג הלא הוא כי הנה בעבר הירדן במקום שהוא ארץ מואב שם הואיל משה באר כו' והטעם הוא על מה שעתיד לאמר אחרי כן ה' דבר אלינו בחורב כו' וז"א לאמר שהוא מה שביאר את כל התורה בעבר הירדן שהוא מקום כניסם לארץ הוא על מה שעתיד לאמר לפני ה' אלהינו כו' והוא כענין מאמרינו ע"פ כי אתם עוברים את הירדן כו' ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים כו' שהוא מה שביארנו שם שאומר הוא ית' אל יעלה על רוחכם שעיקר בואכם לארץ הוא לאכול מפריה ולשבוע מטובה כי אם לקיים בה מצות ה' להתקדש בקדושתה להיות קדושים וזהו כי אתם עוברים כו' לא להנאת העה"ז רק כדי ושמרתם לעשות את כל החוקים כו' וכן ארז"ל שע"כ התחנן משה ליכנס לארץ לקיים מצות התלויות בה וכ"כ פרשת לך לך שלא בישר הוא ית' לאברהם לתת לזרעו את הארץ עד בואו עד מקום שכם עד אלון מורה שהוא מקום שקיבלו זרעו שם את התורה באלה ושבועה כי הר גריזים והר עיבל הם אצל אלוני מורה. וע"כ בהיות ישראל בעבר הירדן ביאר להם משה את התורה להורותם כי עיקר עברם את הירדן לכך הוא וזה כיון באומרו לאמר שהוא תדע למה בעבר הירדן שהוא מקום העברת ישראל לארץ הואיל משה באר את התורה הזאת מפני מה שרצה לאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב מקום שניתנה בו תורה אשר שם ראוי לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי כו' כי עיקר התורה הוא בארץ ישראל ע"כ מטעם זה הואיל משה באר את התורה במקום עבר הירדן שמשם עוברים לרשת את הארץ ובזה יבאו על נכון אומרו לאמר בפרשה זה ובשאחריו: