פרשנות מצטטת על בראשית יב:טז

(ה) ע"כ אומר ואברם כבד, כי הוא היה כבד מצד מקנהו, ורכושו שהיה רב וכבד מאוד, וכן "כאלה נובלת עליה" (ישעי' א ל) מצד עליה שהם נובלים יאמר על האלה שהיא נובלת, ומלת במקנה כולל צאן ובקר וחמרים וגמלים ואתונות שזכר למעלה (יב טז) כמו "הנה יד ד' הויה במקנך" (שמות ט ג) "וימת כל מקנה מצרים" (שם פ' ו) ונזכר שם סוסים וחמורים וגמלים, ובקר וצאן, כי כן יקראו כל הבע"ח שהן למאכל או לעבודת האדם, לפי שהן מקנת כסף:

והיה להכתוב ראוי שיקדים הצאן כי כן דרך הכתובים להקדימן, מפני שהוא המין הנכבד והנבחר מכל הבהמות שכן כתוב באברהם (בראשית י״ב:ט״ז) ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר. גם ביצחק כתיב (בראשית כ״ו:י״ד) ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה. גם ביעקב כתיב (שם ל) ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים, מין הצאן קודם לכל הבהמות. ומה שלא הקדימו בכתוב הזה לפי שלא רצה לפתוח לו בצאן לפי שע"י הצאן נתרוקן עשו מן הברכות וזכה יעקב בהן כענין שכתוב לך נא אל הצאן, אבל כאשר חזרו המלאכים אל יעקב הקדים את הצאן ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר וגו'. גם אחר שנתרצה לו וקבל מנחתו הקדים אותו, והוא שאמר אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי.

כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֶא. נראה לי בס"ד דהוי מדה כנגד מדה דהאשה נקראת לחם כמו שאמרו רבותנו ז"ל על פסוק כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בראשית לט, ו) ונראה הטעם שנקראת לחם דאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין הפרנסה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בעבור אשתו (בבא מציעא נט.) דכתיב וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ (בראשית יב, טז) ובתוך הבית מצוי כל מיני מזון של הסעודה וידוע דהסעודה נקראת לחם כמו שנאמר עֲבַד לְחֶם רַב (דניאל ה, א) וכן מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי אֶל הַלָּחֶם (שמואל א' כ, כז) ועל כן שמאס באשתו של היתר אשר הלחם מתברך בעבורה שדבק באשה זונה לכן כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֶא (משלי ו, כו).
או יובן בס"ד הטעם כי ידוע ששם זונה יאמר על זונה שהיא נותנת אתנן להבועל אותה אך המזנה בשביל שלוקחת אתנן אינה נקראת זונה בעצם יען כי אפשר היא מזנה בשביל האתנן ולא חומדת הזנות וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן וְאֶתְנַן לֹא נִתַּן לָךְ וַתְּהִי לְהֶפֶךְ לָכֵן זוֹנָה שִׁמְעִי דְּבַר הֳ' (יחזקאל טז, לד).
ולזה אמר כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה רוצה לומר שיש לה שם זונה בעצם שהיא נתנה לו אתנן, רוצה אחר כך שיתנו לו אתנן ככר לחם ואינו מוציאו, הכונה כיון שהוא לקח אתנן כדי להתפרנס באיסור ועבירה לכן מדה כנגד מדה מְבַקֵּשׁ לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֶא.
ומה שאמר לְסוֹף נראה הכונה אפילו אם לא היה לו כן שמבקש לחם בגלגול זה יהיה לו כן בגלגול אחר.