וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃
מדרש בחדוש
והנה תחלה נחקור לדעת למה זה גזר הוא ית' שישתעבדו ישראל כל עיקר כי אין ספק שכל הפעולות המתהוות ממנו ית' הם בתכלית השלמות שנ' הצור תמים פעלו ואפי' אותם שהם משוני' מתחלת הוייתם כגון הנולדי' עורים או פסחים וכיוצא כל דרכיו משפט וכפי טבע אותו החומר ואותו עת ואותו מזג הנולד הוא היותר שלם שאפשר לצאת מאותו הפרט. וגם הוא אל אמונה ואין לומר שמבלי יודעו האמת הוא דן דין בלתי ישר. והוא גם כן חפץ ביושר ולא בעול וא"כ למה גזר השעבוד לבני אברהם אוהבו לאותם שהם נקראי' זרעו כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק הוא יעקב וכל זרעו הנקרא זרע אברהם אוהבי. אם היה להיותו הוא ית' מביט מראשית אחרית שעתידי' לחטוא וראויים להשתעבד א"כ מאחר שהוציא הדבור מפיו מוכרחי' היו לחטוא כמו שכתב החכם אלשיך בחבורו שכל זמן שהדברי' עדיין לא יצאו מפיו ית' אפשר שישתנו מדבר לדבר ויהיו כלם מסכימי' אל ידיעתו ית' אבל אחר שהוציא דבר מפיו לא ישתנה כענין שכתוב כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי. ואם על לא חמס בכפם כי באמת לא מצאנו להם עון ראויים אל העונש ההוא למה ישתעבדו.
גור אריה
ברכות דייתיקי וכו'. שהרי כבר נתן כל אשר לו ליצחק (לעיל כד, לו, ורש"י שם), ומאי יתן לו עוד (כ"ה ברא"ם), אלא מה שאמר הקב"ה לאברהם "והיה ברכה" (לעיל יב, יב) שהוא יברך את מי שירצה (רש"י שם), אותה מתנה נתן ליצחק לברך את מי שירצה: