פרשנות מצטטת על בראשית יב:יז

ובא המלאך בחלום אל אבימלך, בעבור כבוד אברהם, ופה כתוב לקיחה וכן עם פרעה רק על פרעה הביא נגעים גדולים, ועל ביתו, ונגעי אבימלך וביתו לא הי' כן, כי צדיק היה מפרעה

אל תקרי חרות משום שקשה מאי חרות על הלוחות. כי מהראוי יאמר חרות בלוחות. כי על הלוחות אויר עולם ומי נתן חריתה באויר. לכך אמר אל תקרי חרות אלא חירות. וכמו שמפרש ליה ר' יהודה ור' נחמן ורבנן כל אחד לפי שיטתו. שהוא על הלוחות כלו' על דבר הלוחות ע"ד על דבר שרי (בראשית י"ב) על חלומותיו ועל דבריו (שם ל"ז) שבזכות תורת הלוחות אם היו בלא מכשול העגל היה חירות [אלשיך]:

וגם עד שלא נבנה בהמ״ק היה המקום מקודש לתורה. ומש״ה כשמצאו דוד ושמואל הרואה אותו מקום עשו אותו לשער המצוין בהלכה. והיינו דכתיב בתהלים ע״ח וימאס באהל יוסף וגו׳ ויבחר בשבט יהודה את הר ציון אשר אהב. ומשמעות הלשון אשר אהב קודם שבחרו לבהמ״ק והיינו משום שנקבע שם שער המצוין בהלכה אשר אהב ה׳ יותר מכל משכנות יעקב כדאי׳ בברכות ד״ח א׳ ודייק הכתוב הר ציון דמש״ה נקרא הר כמש״כ בס׳ בראשית י״ב י״ז. והיינו שהבטיח ה׳ לדוד בס׳ שמואל ב׳ ז׳ כתיב ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו. ואי׳ שם ד״ז כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלים תחתיו. והכי עיקר הנוס׳ והכי אי׳ ברי״ף ויליף מזה המקרא ושמתי מקום וגו׳ ונטעתיו. דדברי חכמים כמשמרות נטועים. ואנן מברכינן וחיי עולם נטע בתוכנו והוא התלמוד כמבואר בשו״ע או״ח סי׳ קל״ט. ואמר הקב״ה בדוד שיהי׳ מסייע לקבוע מקום לתורה והיינו במה שנמצא ההר הטוב הזה ועשה שם דוד ישיבה מיד. וזהו דכתיב דה״ב ג׳ ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ וגו׳ אשר הכין במקום דוד בגורן ארנן היבוסי. ואין הלשון מדויק אלא משמעו במקום אשר הכין דוד מכבר להיות מקום קבוע לתורה:

ויוכח עליהם מלכים. וינגע ה' את פרעה (בראשית י״ב:י״ז) כי עצור עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך (שם כ):