פרשנות מצטטת על בראשית יג:ד

בראשית חכמינו אמרו שהבי"ת נוסף כבי"ת בָראשונָה (בראשית י"ג ד'), כי נמצא "ראשונה יסעו" (במדבר ב' ט') ואילו היה טעמו כן, היה הבי"ת נקמץ בקמץ גדול וי"א כי בראשית לעולם סמוך והטעם בראשית הערב או הלילה או החשך והנה שכחו "וירא ראשית לו" (דבר' ל"ג כ"א), וי"א שהבי"ת נושא (צ"ל נוסף) בלי טעם וטעמם שלא יעלה על לב שאין ראשית לשמים ולארץ ע"כ אמר בראשית, ולפי דעתי שהוא סמוך, כמו, "בראשית ממלכת יהויקים" (ירמי' כ"ו א'), ואל תתמה איך נסמך על פועל עבר והנה כן "תחלת דבר ד' בהושע ויאמר ד' אל הושע" (הושע א' ב'), קרית חנה דוד (ישעי' כ"ט א') והטעם יתבאר לך בפסוק השני,

אלהים. התשובה והוא ברא העולם ואליו כונת תפלתנו בראש השנה, ומ"ש (בראשית כ יז) ויתפלל אברהם אל האלהים על ה"א אחרונה נאמר, וכן אמר דוד המע"ה (תהלים נה יז) אני אל אלהים אקרא, ועל התשובה נאמר (משלי ב ג) כי אם לבינה תקרא והתשובה נקראת בינה שהיא נתונה בין חמש ראשונות, ואקרא ותקרא לשון תפלה בלשון (בראשית יג ד) ויקרא שם אברם שתרגומו וצלי, את ואת לרבות הגדולה והגבורה, השמים התפארת והוא העדן ושני עמודים הנקראים נצח והוד נכללים במלת השמים כלומר השמים ושני עמודיו כי מאחר שלא מצינו בריאה לעמודי שמים על כל פנים יש לנו לומר שנכללו בכלל השמים, גם הצדיק נכלל עמהם שהוא עמוד שהעולם נתקיים בו, או אפשר לומר כי רבוי הוא"ו של ואת בא לרבות ג' עמודים אלה, והארץ הוא הגן המקבל מעדן, והארץ היתה, יזכיר עתה מה היתה תחלה ונקראת בשם ארץ כי היא סוף הבנין, ואמר היתה כלומר עקר הויתה מאותה הויה שהיתה והיא החכמה הקודמת לכל, תהו הוא הבינה שהוא קו ירוק שהוא מקיף את כל העולם, בה המורה דבר שמתחיל להצטייר היא הגדולה, וחשך היא הגבורה, ועוד יש בכתוב הזה רמז כמה ימי העולם והוא מבואר מאד ממה שאמרו רז"ל שית אלפי שני הוי עלמא והמשכיל יבין, לכך הזכיר מיד והארץ היתה תהו ובהו לרמוז על אחד חרוב, גם בתיבה הראשונה של שם מ"ב היוצא ממנו תמצא כן רמוז כי העולם שנברא בששה יותץ ויחרב, וזה מבואר.

בטח ביהוה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה: פרושו הפוך: עשה טוב ובטח ביי', ורעה אמונה ושכן ארץ: כי הגמול אחר מעשה הטוב. ויש לפרש כל הפוסק במעשה הטוב: אמר בפסוק הזה שלש תכונות האדם בטוב וברע והם הלב והיד והפה, בטח ביי' היא עבודת הלב שיבטח ביי' בכל לבו ויבין כי הוא העוזר והמכשיל, לא כמרעים עשי עולה שאין בוטחים כי אם בעשרם ובכחם, כמו שהקדים במזמור שקדם (פסוק ב): אין פחד אלהים לנגד עיניו. ועשה טוב: הוא מעשה היד שיתן צדקה ויעשה מצות האל. שכן ארץ ורעה אמונה: בכל מקום שתשכון תלמד לרבים לעבוד את יי' כמו שעשה אברהם, שנאמר (בראשית יג ד): ויקרא שם אברם בשם יי'. היה מלמד לרבים דרך יי'. והמלמד בני אדם רעה אותם כמו שאמר (ירמיהו ג טו): ורעו אתכם דעה והשכיל; וכמו שאמר (משלי י כא): שפתי צדיק ירעו רבים. וזה עקר עבודת האל בפה. כי מה שצריך לעצמו בעבודת האל, יתברך, בפה כמו: יחוד השם והתפלות והתשבחות עקרם הוא הלב. ואפילו לא יוציאם בפיו יצא ידי חובתו; אבל למוד אחרים לא יתכן זולתי בפה. וא"ו ורעה אמונה כוא"ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כב ד יג).