פרשנות מצטטת על בראשית יג:ח

אחותו מאמו וכו'. פירש הר"ב שאין יבום אלא באחיו מן האב דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דכתיב הכא (שם) כי ישבו אחים והתם כתיב (בראשית מ״ב:י״ג) שנים עשר עבדיך אחים [אנחנו] בני אבינו ולא ילפינן מלוט דכתיב (שם י"ג) כי אנשים אחים אנחנו דלהכי כתב רחמנא יחדיו. ואי כתב יחדיו לחוד הוה אמינא עד דמיחדו באבא ואימא גמרא פ"ב ד' י"ז ע"ב:

וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה״ע אפי׳ עובדי אלילים מכוערים. מ״מ היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח א״א להתפלל על סדום. אע״ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מ״מ חפץ בקיומם. וברבה פ׳ וירא (פמ״ט) איתא ע״ז שאמר הקב״ה לא״א אהבת צדק ותשנא רשע. אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען ע״כ וכו'. והיינו ממש כאב המון גוים שאע״ג שאין הבן הולך במישרים מ״מ שוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן וד״א נפלא על דבר אברם את לוט כמו שנתבאר פ׳ לך. וכן ראינו כמה נח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו כמבואר במקומו. ויעקב אבינו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעקרו לולי ה׳. מ״מ דבר עמו דברים רכים עד שאמרו ע״ז בב״ר (פע״ד) קפדותן של אבות ולא ענותנותן של בנים ע״ש. ונתפייס עמו מהר. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בד״א. מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומש״ה נקרא כמ״כ ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט. ובלעם בשעת רוה״ק לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב אחרי שהוא נביא אוה״ע. וראשו במקור הטומאה.

המיוחדים בנחלה כו'. ר"ל דוקא המיוחדים בנחלה שזה יורש את זה אם מת, דהיינו אחים מן האב, פרט לאחים מן האם שאין זה יורש זה את זה. שכל קרובי אביו יורשין אותו, ולא אחיו מאמו. וא"ת למה לי יחדו, תיפוק לי' מג"ש דאחים אחים מבני יעקב, כתיב הכא אחים, וכתיב התם (בראשית מב יג) שנים עשר עבדיך אחים וגו', מה להלן מן האב אף כאן מן האב. וי"ל כיון שמצינו דנקראו אחים אפי' קרובים, כדכתיב (שם יג ח) אנשים אחים אנחנו, הוה אמינא אפילו קרובים חייבים לייבם, וכמו שמצינו גבי בועז, לכך כתיב יחדו המיוחדים בנחלה וכו'. ובגמרא פרק ב' דיבמות (יז:) תירצו בעניין אחר ע"ש. והביאו הרא"ם ע"ש:

אחתי בת אבי הוא. וּבַת אָב מֻתֶּרֶת לְבֶן נֹחַ, שֶׁאֵין אַבְהוּת לְגוֹי, וּכְדֵי לְאַמֵּת דְּבָרָיו הֱשִׁיבָם כֵּן. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא בַּת אָחִיו הָיְתָה? בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים, וַהֲרֵי הִיא בִתּוֹ שֶׁל תֶּרַח וְכָךְ הוּא אוֹמֵר לְלוֹט כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ (בראשית י״ג:ח׳):